כתבה בעיתון, ממואר, ספרים

עמליה רוזנבלום, בהארץ, על "בדולח וסכינים": "קריאת חובה"

2 תגובות

2 thoughts on “עמליה רוזנבלום, בהארץ, על "בדולח וסכינים": "קריאת חובה"”

  1. הפּסקה עם "אין מילים לומר לעצמי, אין מילים לחלחלה… לאין לאין לנוס", יכולה לבטא גם משהו מהאיןמילים של הקורא נוכח הדברים בעולם, נוכח כל המילים החשובות האלה במרחב הקיים. יש אמירה כבר-סף-קלישאה על הילד שזקוק למבוגר אחד שיאמין בו, והיא מיד מתגלגלת מול הרשימה הזו להבנה הרבה יותר עמוקה, על כמה ילדה אחת, תמיד ילדה אחת לבדה, זקוקה למישהו שבאמת יאמין לה. אני גם מאמין שכל זה הותמר להיות חלק ממטריצה גדולה של ריפוי, שמגיעה להיטיב למרחב ולאנשים שאף פעם לא נדע איך וכמה. חזקה וברוכה.

    הגב

השאר תגובה