"השיר היחיד שנמצא בין חפציו של גוּני, רב-סרן גוּני הרניק, מפקד סיירת גולני, שנהרג בקרב על הבופור, ב־6 ביוני 1982, היה 'חרטה' של נתן זך."
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה הֵנִיעַ אוֹתְךָ לָקַחַת אִתְּךָ
בֵּין חֲפָצֶיךָ דַּוְקָא אֶת הַשִּׁיר עַל הַמֵּת
אֲשֶׁר הַתּוֹלָעִים אֵינָם מַנִּיחִים לוֹ לְהִתְחָרֵט:
צֵידָה מְפֻקְפֶּקֶת לְדֶרֶךְ מִמֶּנָּה לֹא חָזַרְתָּ –
אוּלַי כְּקָמֵיעַ, סְגֻלָּה: הַמִּלִּים שֶׁלִּי
בִּמְקוֹם מוֹתְךָ, כַּפָּרָה. וְאַתָּה בֶּן 26, בְּגִילִי
כְּשֶׁכָּתַבְתִּי אֶת שִׁירִי.
לַיְלָה טוֹב, אָמְרָה אִמְּךָ בְּהֶסְפֵּדָהּ. שׁוּם תּוֹלָע
לֹא יַפְרִיד עוֹד בֵּינְךָ לְבֵין לַיְלָה טוֹב
שֶׁאָמְרָה אִמְּךָ, גַּם לֹא הַלַּיְלָה הָרַע.
מִמְּךָ וּמֵחֲבֵרֶיךָ אֲנִי לוֹמֵד אֶת אֹמֶץ-הַלֵּב
שֶׁחָסַר לִי בְּגִילְכֶם:
שֶׁהָיִיתִי עַכְשָׁו לְתַלְמִידְכֶם,
שֶׁהָיִיתִי עַכְשָׁו לְתַלְמִידְךָ,
שֶׁלָּקַחְתָּ אִתְּךָ אֶת שִׁירִי לַמִּלְחָמָה,
אֲנִי אוֹסֵף אֵלַי אֶת מוֹתְךָ.
אֶשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת רָאוּי לוֹ.
דווקא השיר הזה (ולא "חרטה") העלה בעיניי דמעות. וכפי שכתבתי בתגובה ל"חרטה" – מעניין למה זך בחר לכתוב את התולעים בלשון זכר…