חוה: היו עוד כמה אנשים ששמרו על הכבוד האנושי. כמה שאפשר. היו רעבים, ולא גנבו. לא לקחו אחד מהשני. ועל זה לא כותבים, על זה שנשארנו בני אדם…
רונקה: הייתה חברה שהצליחה להיכנס למטבח, איפה שהיו תפוחי אדמה וקפה. אמרה שנבוא עם סיר והיא תיתן לנו קפה. הייתה שמה לנו המון סוכר.
פצ'קה: לפעמים לא קיבלנו לחם במשך כמה ימים.
חוה: כשהלכו לקחת אוכל, אז היו כאלה שתכף ומיד אכלו הכול, אחר כך לא היה להם. אנחנו כשקיבלנו את החתיכת לחם אז נתנו את החתיכה לרבקה אנגלרד היא שמרה והיא חילקה. קצת עכשיו וקצת אחר כך.
אני לא יודעת אם תביני את זה. אנחנו האמנו לה שהיא לא תיקח לעצמה חתיכה יותר. את מבינה מה זה? נתנו לה הכול, והיא חילקה.
כזה אמון וכזאת ידידות אחת עם השנייה, זה מה שהחזיק אותנו בחיים.
[…]
ואנחנו לא היינו יחידות,
היו עוד אנשים ששמרו על צלם אנוש.
