קישור לאתר של הספרייה באוניברסיטת קיימברידג' שמשם נלקח המסמך
דברי עורך הגליון:
"ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". בואו נהיה לרגע שוטים או תינוקות: איך את/ה צופה את עתיד השפה העברית בהמשך האלף השלישי? האם היא תוסיף להתקיים כשפה כתובה? האם היא תוסיף להתקיים כשפה מדוברת? כשפת ספרות? האם יש לעברית עתיד ללא טריטוריה? האם יש לעברית עתיד כשפת תרבות וכתיבה בישראל? האם יש לעברית עתיד בדיאספורה? האם "ניצחון" העברית על לשונות יהודיות אחרות הוא סופי או שהוא נראה לך הפיך? האם יכולה להתקיים יהדות ללא עברית חיה? האם יש לעברית עתיד בהתחשב בשינויים הטכנולוגיים של ראשית האלף (מהאינטרנט ועד הבינה המלאכותית ומה שיבוא בהמשך) ובהתחשב בשינויים התודעתיים שהם יגררו בהכרח? איך תישמע ותיקרא עברית בעתיד?"
את רוב הגיליון הנוכחי, הראשון מאז 7 באוקטובר, אנחנו מקדישים לשאלת עתידה של העברית, ומפרסמים בו את מיטב היצירות – מסות, סיפורים ושירה – שנשלחו בעקבות הקול הקורא, לצד טקסטים שהזמנו במיוחד.
דורי מנור
הבעיה שלי עם העברית בת-ימינו היא, שהדוברים, בעיקר הצעירים שבהם, מסלפים אותה ועושים בה כבתוך שלהם. הבאת לדוגמה את "פורקים" מהרכב – צורה לשונית חסרת משמעות למעשה. פורקים משא, פורקים מטען, לא פורקים את עצמם. אותו דבר לגבי "נעלתי לילד נעליים" – לאן נעלם "הנעלתי"? בניין הפעיל נופח את נשמתו, כבר לא מחנים מכונית, חונים אותה. וכל דבר נעשה פתאום "לא פשוט". אסונות, תאונות, הרס ואובדן מתמצים כולם ב"שנה לא פשוטה". פעם "פשוט" היה היפוכו של "מורכב". עכשיו הוא כולל הכל, משום מה. כבר אין "קשה", "רע", "נורא" – הכל "לא פשוט". ובמה שנוגע לניקוד (בדיבור, איש איננו מנקד מילים כתובות) מצליחים איך שהוא לסלף הכל – כל קמץ או פתח הופכים לצירה, וההפך. "מכיר", "מגיע", "מגיש" – כולם בצירה. "מבין", "מסיר", "מציץ" – דווקא בקמץ. למה? ככה. רק ותיקי המגישים והקריינים עוד שומרים על ביטוי נכון. הצעירים? אוי ואבוי. איפה רות אלמגור? משה חובב, ראומה אלדר, רות שפירא – אייכם?
השפה העברית, שהייתה מתה כשפת דיבור במשך אלפי שנים, כמעט ולא השתנתה, בעיקר כי היא לא הייתה בשימוש.
זאת, לעומת השפה האנגלית (ואחרות) שהיו בשימוש שוטף בכל התקופה המדוברת.
כבר היום, ילדים ובני נוער מתקשים מאוד לקרוא ספרים שתורגמו רק לפני שני עשורים – לא כל שכן, ספרים שתורגמו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. הם מרגישים ואומרים שהם צריכים "תרגום" לספר שנכתב לפני כארבעים שנים.
כך שיש קושי לנבא מגמה עתידית לשפה העברית על בסיס ההשוואה בין שפה שהיא בשימוש קצת יותר ממאה אחת לעומת שפה שהיא בשימוש יותר מאלף שנים.
תודה על הדברים. אני מניחה שאם נחיה – נראה 🙂