המדענים במערב יצרו תרבות אינטלקטואלית שהתבססה על ההנחה כי לטעות להאמין בדבר שאינו קיים חמור יותר מלא להאמין במה שכן קיים. עמדות אלה קרויות טעויות מסוג ראשון וטעויות מסוג שני, בהתאמה והמדענים אף ניסחו הנחיות כיצד להימנע מטעויות מן הסוג הראשון כמעט בכל מחיר. מדען אחד כתב: "טעות מן הסוג הראשון נחשבת לרוב חמורה יותר מן הסוג השני, ולכן חשוב יותר להימנע ממנה".
מדען אחר טען כי טעויות מן הסוג השני אינן טעויות כלל אלא רק הזדמנויות שהוחמצו.
לכן אף שהיה ברור כי דפוסי מזג האוויר השתנו, התעקשו מדענים רבים באותה העת כי אי אפשר לייחס בוודאות את השינויים האלה לפעולות האדם. אפילו כאשר החלו אזרחים מן השורה להבין שיש קשר בין הדברים, המדענים שחקרו את הנושא לקשר ביץ הדברים.
יתרה מזו, מנהיגים פוליטיים השתכנעו שיש די זמן כדי לפעול בנושא, אף שלא היה כך בפועל. אין צורך להרחיב על האירוניה שבאמונות הללו; המדענים החמיצו את ההזדמנות החשובה ביותר בהיסטוריה של האנושות, והנזקים שנגרמו כך היו חמורים, אם לא מן החמורים ביותר.
