שאול אולמרט נושא שם משפחה שמהדהד מיד בתודעה: אולמרט.
אה, אמרתי לעצמי, בלי לדעת מאומה על הספר או על המחבר, בטח קשור לאהוד – מי שהיה ראש עיריית ירושלים, שר בממשלות ישראל וראש ממשלה שהתפטר מתפקידו, אחרי שהוגש נגדו כתב אישום על עבירות שחיתות, הורשע וריצה את עונשו במאסר בפועל בכלא מעשיהו.
בדיקה קצרה ברשת: כן. בנו.
לא הייתי מציינת בכלל את התהייה המיידית ואת האישור שמצאתי לזהות אביו של הכותב, אלמלא רמז בעצמו בספר שכתב על קווי הדמיון בינו לבין זוהר גוטפרוינד, גיבור הרומן. זוהר הוא בנו של ראש עיריית ירושלים שנאלץ להתפטר מתפקידו, נחשד בשלב מסוים בעבירות של שחיתות, אבל בסופו של דבר הפילה אותו בפח אישה. אמנם האשמותיה שונות מאלה שאולמרט האב התמודד אתן, וקשורות בתחום אחר לגמרי, אבל אי אפשר שלא לחשוב על כך שגם את אהוד אולמרט "הפילה" בסופו של דבר אישה, שולה זקן, עוזרתו הנאמנה במשך שנים רבות, שבשלב מסוים, כשהרגישה שבגד בה, "פתחה" עליו והעידה נגדו.
עם זאת, טענותיה של האישה שברומן שונות, כאמור. הן קשורות ישירות אל חייו של זוהר, והן הרבה יותר משמעותיות לו אישית, כי הן נוגעות בסיפור ילדותו והתבגרותו ומעוררות בו תהיות קשות וכואבות.
שאול אולמרט מתאר מה הרגיש זוהר גוטפרויד כשאלמונים שנתקל בהם במקומות פומביים גינו את אביו, ריכלו עליו, הטילו בו דופי, איחלו לו שייתן את הדין על מעשיו. ברור שהתיאורים הללו לא נולדו באוויר, שהם חוויות שחווה הכותב בעצמו.
שאול אולמרט מעניק לנו, כך נראה, הצצה אל חדרי החדרים של מה שקרה בבית אביו בימים שבהם נחקר, והועמד לדין ציבורי עוד לפני שנשפט באופן רשמי, ובכלל, אל נפשו של פוליטיקאי משופשף שמלמד למשל את בנו את אחד הרזים המקצועיים שלו – איך לרכוש לבבות של הזולת: להסתכל למי שמדבר אתך ישר לעיניים, להקשיב לו בתשומת לב ולעורר בו את התחושה שהוא כרגע האדם הכי חשוב לך בעולם… (אוי…).
עם זאת, יש להבין: גוטפרוינד אינו אוטוביוגרפיה.
יש הרבה נקודות של שוני בין חייו של שאול אולמרט לבין אלה של זוהר גוטפרוינד. למשל, אמו של זוהר, שהייתה אדריכלית, נהרגה בפיגוע כשהיה בן שלוש עשרה, ימים ספורים לפני חגיגת בר המצווה שלו, שבוטלה בעקבות זאת. אמו של שאול אולמרט, עליזה אולמרט, תיבדל לחיים ארוכים, היא ציירת, וכידוע – לגמרי חיה.
אין לי מושג אם יש קווי הקבלה ודמיון אחרים בין שאול וזוהר: האם בנו של אולמרט חי כמה שנים בארצות הברית? נשא לאישה יהודייה מקומית? יש לו בת ילידת אמריקה? אפשר כמובן לבדוק, היום הרי הכול זמין ברשת, אבל קווי הדמיון או בכלל הפרטים הרכילותיים הללו ממש לא חשובים ובעצם גם לא מעניינים.
מה שמעניין זאת הדמות שאולמרט יוצר בספרו, זוהר גוטפרוינד. שם המשפחה לא נבחר להערכתי באקראי, ולא בכדי זהו גם שם הספר. אם מפרקים את המילה "גוטפרויד" מתקבלות בעברית שתי מילים: חבר טוב.
וזהו בעצם עניינו האמיתי של הרומן.
הוא נפתח בו ממש בשורות הראשונות בספר: "יותר מעשור לאחר מותו של יפתח, צלצל הטלפון של זוהר. שיחה נכנסת מ: יפתח". הנה הסיפור מתחיל. אנחנו מסתקרנים: מיהו היפתח הזה? איך זה שששמו עדיין מופיע ברשימת החברים בטלפון של זוהר, עשר שנים אחרי שמת? ומניין בעצם הגיעה השיחה, אם עבר מן העולם לפני זמן רב כל כך?
לאורך הרומן מתפענחים כל סודות הקשר בין זוהר ליפתח. מה היו זה לזה. מה בעצם הביא למותו של יפתח. ומדוע זוהר כועס על בני משפחתו עד כדי כך שניתק כל קשר אתם, וברח לאמריקה, שם הוא לא ממש מוצא את מקומו, כי הוא ירושלמי במהותו. ברגעי מצוקה הוא מונה בליבו את שערי העיר, האשפות, הרחמים, הפרחים וכן הלאה, על פי סדרם.
העיר שהוא בן בית בה, שמבחינתו היא מובנת מאליה – מראה שגרתי שנשקף מחלון הכיתה בבית הספר – היא, כך הוא מבין בדיעבד, מקום שבו אנשים עלולים ללקות בתסמונת מוכרת שנושאת את שמה, מצב פסיכוטי נדיר שעצם השהות בה עלולה לעורר.
הרומן מתקדם בשני מישורים: הוא מתחיל כסיפור בגוף שלישי, שבו מספר כל יודע מתאר את מה שקורה לזוהר, ואז בהמשך משובצים בו קטעים ארוכים של כתיבה אישית: זוהר גוטפרוינד מספר על ילדותו, ועל הקשר המיוחד כל כך שהיה לו עם יפתח. בנקודה מסוימת שני הסיפורים נפגשים, העבר עם ההווה, ואנחנו, הקוראים, מבינים לנפשו של זוהר, ומצטערים אתו על המצוקות שאתן נאלץ להתמודד לאורך חייו.
אז איך נראית חברות גברית? האם היא יכולה באמת להתקיים, ובאילו תנאים? על כך מנסה הרומן להשיב. מאחר שהוא מוקדש "לזיכרו של חברי האהוב גדי ברינקר (1975־2010)" אי אפשר שלא להתרשם שגם השלד של הרומן איננו פיקטיבי לחלוטין.
הוצאת ידיעות ספרים, 2026
עורכת: עלמה כהן ורדי
215 עמ'