דיפלומט זר שהיה בקיא בנבכי היחסים בין ישראל לשכנותיה ניסח באוזניי היכן לדעתו טעתה ישראל בכל הקשור לתמיכה הקטארית. לדבריו הדולרים נתפסו בירושלים כסידור קבוע במקום להחשיבם כמנגנון זמני בלבד, כפי שאכן היה מראשיתו. מדיניות אחרת, הוא הוסיף, אולי הייתה עוזרת לכם להגן על עצמכם ברגע האמת.
שאלתיו כיצד יכולנו להגן על עצמנו בשנים שלפני הטבח. ליזום מפת דרכים, הוא ענה. על יסוד הסכם הדולרים תבוא תוכנית לשיקום הרצועה בפיקוח הדוק ובמימון אזורי ובין-לאומי. היה עליכם לגייס את הרשות הפלסטינית ולא להרחיקה, ובעזרתה להפעיל לחצים פוליטיים וכלכליים על חמאס כדי להחלישה בהדרגה. אבל איש בישראל, הוא סיכם, לא חיפש פתרון פרט לדולרים, ואז באה חמאס ופוצצה את הכול.
תהיתי, האין זה נאיבי מצידו לחשוב שחמאס היו משתלבים מרצונם במשחק הפוליטי?
"נאיבי לחשוב שהם לא יתקפו אתכם אחרי כל השנים האלה."
