נעמי אורסקיס ואריק מ' קונווי, "קריסת הציוויליזציה המערבית מבט מן העתיד": מה יקרה אם לא נקשיב למדענים

לפני ימים אחדים דווח בתקשורת שאילון מאסק צפוי להיות בקרוב האדם הראשון בהיסטוריה שחוצה את רף ההון של טריליון דולר. הונו יהיה שווה יותר מזה של דרום אפריקה ושוודיה.

מה המשמעות של עוצמה רבה כזאת שנמצאת בידיו (הפרטיות) של אדם אחד? מה תהיינה ההשלכות העתידיות הנובעות מכך?

בספר המתורגם לעברית שראה אור לאחרונה בהוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה אפשר לקרוא על כך.

כתבו את הספר נעמי אורסקיס ואריק ב' קונווי, שניהם היסטוריונים אמריקנים של המדע. הם ידועים בעיקר בזכות מחקריהם המשותפים ופורצי הדרך על האופן שבו גורמים פוליטיים ותאגידיים מטים את המדע הציבורי ומייצרים דיסאינפורמציה.

בספר שלפנינו, קריסת הציוויליזציה המערבית מבט מן העתיד שכתבו במשותף, הם כותבים על מציאות חיינו, וגם על העבר שהוביל אליה, מנקודת המבט של היסטוריונית שמנתחת בעתיד את "הקריסה" של תרבות המערב שהתרחשה בשנת 2093. בריאיון אתם, שמופיע בסופו של הספר, הם מסבירים כי בחרו דווקא בשנה הזאת ל"קריסה", כי היא "קרובה מספיק כדי להבהיל, אבל לא קרובה מדי כדי שלא תחלוף בימי חיינו ואנשים יגידו – 'נו, טעיתם!'". הם מסבירים גם ש"נראה סביר שבסביבות השנה הזאת יתחילו העניינים להידרדר, אם נמשיך ב'עסקים כרגיל'".

כוונתם ב"עסקים כרגיל" לכך שאם האנושות תמשיך להתעלם מהאזהרות של אנשי המדע ולהתכחש לסכנות המאיימות על כולנו, התנהגותנו תוביל לאסון בלתי נמנע. בין היתר, בעקבות שינויים האקלימיים הקיצוניים, "להתערבות של הממשלה בשווקים, התערבות שממנה קצרה הדרך לשלטון סמכותני (אוטוריטרי)."

וזאת תהיה רק אחת התוצאות של שינויי האקלים המהירים מאוד שיתרחשו. למעשה, השינויים הללו כבר החלו: אם פעם האמינו אנשי המערב ש"השינויים הללו ישפיעו רק על מינים אחרים, כדוגמת שוניות אלמוגים ודובי קוטב, או על אנשים אחרים בעולם (למשל בבנגלדש), או על הדורות הבאים", היום אנחנו כבר עדים ל"הוריקנים הרסניים, שיטפונות ושריפות שפשטו בכל רחבי ארצות הברית וגם בקנדה ובאיים הקריביים". גם באירופה כבר היו "אירועי אקלים קיצוניים".

כל אלה קורים בגלל פזיזותם המטורפת של בני האדם, שממשיכים להתנהג כאילו אין למעשים תוצאות, והן בלתי נמנעות.

בחירתם של אורסקיס וקונווי להתמקם בעתיד ולכתוב את חיבורם בגוף ראשון, מפיה של היסטוריונית שתסקור בקצרה, בהשתאות, את קורות האנושות החל בימי הביניים ועד לתקופתה, ותתאר לְמה גרמו העיוורון וההתעלמות, היא בחירה מעניינת מאוד. לא יכולתי שלא להיזכר ברומן העתידני המופלא של איאן מקיואן, מה שאפשר לדעת, שבו עסק גם הוא באותה סוגייה: הרס הציוויליזציה האנושית בעקבות משבר אקלים והתעלמותה מסכנותיו. גם אצל מקיואן "מתנגדי האקלים" נחשבים תמהונים, אנרכיסטים, הזויים וקשקשנים.

"כאשר הוצג לראשונה 'חוק ההתעלמות מעליית פני הים לראשונה', הוא היה מושא ללעג ולקלס,", מספרת היסטורנית העתיד, "אבל בשנת 2025 נחקק בהשראתו 'חוק הגנת היציבות הלאומית של ארצות הברית (The U.S Stability Protection Act) ובאמצעותו הורשעו ונכלאו יותר מ־300 מדענים באשמת 'סיכון הביטחון והרווחה של הציבור בשל זריעת בהלת שווא".

חוק כזה טרם נחקק במציאות, אבל הוא משקף בהחלט את העמדות שמציגים רבים ממנהיגי העולם, ובראשם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שנקט לא מעט צעדים כדי לממש את התנגדותו לאזהרות המדענים: ארה"ב פרשה מהסכם פריז מ־2005 שנועד להגביל את ההתחייבות הגלובלית לטמפרטורה של עד 1.5° C מעל הרמות שהיו קיימות לפני המהפכה התעשייתית, ביטלה את תמיכתה כספית בתוכניות אקלים במדינות מתפתחות, וביטלה את הרגולציה הפדרלית על פליטת גזי חממה. ממשל טראמפ מתמקד בייצור של נפט, גז ופחם וייצואם, תוך דחיקת מקורות אנרגיה חלופיים. על דוגמה בוטה נוספת להכחשת משבר האקלים ופעולה אקטיבית נגד השמירה על כדור הארץ דווח בניו יורק טיימס וגארדיאן, ובעקבות זאת, ב־10 ביוני 2026, גם בעיתון הארץ: "ממשל טראמפ החליט לפני כשבועיים לפרק את הרשת התת־ימית החשובה ביותר בעולם לניטור המערכות האקולוגיות הימיות, הסביבות החופיות של צפון אמריקה וזרמי הים המשפיעים על האקלים הגלובלי". מדענים ומומחים ברחבי העולם נזעקו. הם "כינו את הרשת '"'העיניים והאוזניים'"' של האוקיינוס, והדגישו כי מערכות ההתרעה המבוססות על הנתונים שאוספת הרשת הן מצילות חיים"…

זזאת רק ההתחלה. כי שינויי האקלים שיחמירו עוד יותר, בוודאות, יגרמו לסבל בל יתואר: בצורות, עקורים ופליטים בממדים שקשה לדמיין, בשל נהירת אוכלוסיות מורעבות לאזורים שעדיין עשויים לספק מזון, ושינויים חברתיים בלתי נסבלים.

ברומן הדיסטופי (המרתק!) של מקיואן הוא מתאר, בין היתר, עולם שבו הערים הגדולות נעלמו מתחת לפני הים שגאה והציף חלקים נרחבים מהיבשות. אורקסיס וקונווי, מנקודת המבט העתידית, משרטטים כמה מפות שמדגימות היכן היו פני הים בשנת 2000, והיכן הם "כיום" במאה ה־24. בנגלדש כולה נעלמה, למשל. כך גם חלקים נרחבים מפלורידה. סנטרל פארק בניו יורק שקע במי האוקיינוס. אין מקום בעולם שבו המסת הקרחונים לא גרמה למגה־שטפונות ולהצפות ענק.

חלק מכל זה אנחנו רואים כמובן כבר היום. כבר עכשיו העולם המערבי השבע נאבק בזרם הפליטים הבלתי פוסק. מיליון וחצי סורים היגרו לאירופה, מספרת היסטוריונית העתיד, כתוצאה מבצורת ממושכת, שהביאה למלחמת אזרחים איומה.

אז איך זה שאנחנו – כן, אנחנו, כולנו, עכשיו, בהווה, כל כך לא קשובים לאזהרות? והרי "כל היסטוריון החוקר את התקופה הטרגית הזאת בהיסטוריה האנושית נדהם מהעובדה שהנפגעים ידעו מה מתרחש ומדוע". לא זו בלבד: הם (אנחנו!) גם "תיעדו את המתרחש בפרטי פרטים בדיוק בגלל שהם ידעו ששריפת דלקי מאובנים גרמה לכך". וההיסטוריונית מוסיפה: "ניתוח היסטורי מראה גם שהיו לציוויליזציה המערבית ידע טכנולוגי ויכולת לעבור בהדרגה לאנרגיה מתחדשת, אולם היא לא יישמה את הטכנולוגיות שעמדו לרשותה מבעוד מועד".

ההיסטריונית מהעתיד מנתחת תהליכים שגם בעינינו כבר שייכים לעבר, להיסטוריה. למשל – התפשטות הקומוניזם, אכזריותו הדכאנית בתקופת שלטונו של יוזף סטאלין בברית המועצות, שאז "מתו עשרות מיליוני בני אדם במסעי טיהור, בקולקטיביציה כפויה של החקלאות ובצורות אחרות של אלימות פנים־מדינתית." אבל אם אנחנו מאמינים כיום שקריסתו של הקומוניזם מסמנת את סופם של אותם תהליכים חמורים כל כך, היסטוריונית העתיד מראה לנו לאן ההתכחשות לשינויי האקלים מובילה אותנו: שוב לשלטון עריץ, אנטי־ליברלי ודכאני.

כל זאת, בין היתר, כתוצאה ממה שאנחנו מכנים "השוק החופשי" והליברליות היתרה, שמונעים מממשלות לפעול ולסכל את העתיד הנורא הזה.

אני מודה שכשהתחלתי לקרוא את הספר, אמרתי לעצמי משהו כמו – זה מה שאמור להפחיד אותי עכשיו? במצבנו הביטחוני הרעוע כל כך, כאן בישראל? כמה לילות אחרי (ואולי גם לפני?) עוד סבב של טילים אירניים שנורים לעברנו?

אבל כשהמשכתי לקרוא הבנתי שזאת בדיוק הבעיה: חוסר הנכונות של כולנו להקשיב ולהפנים את הסכנות.

בכתבה מרתקת שהתפרסמה בעיתון הארץ ב-4 ביוני 2026 מתואר מחקר שמסביר מדוע אי אפשר לשנות עמדות של הזולת בשכנוע או בטיעונים לוגיים, כי בני אדם נוטים לדבוק בדעותיהם, רק כדי שלא ייווצר בתודעתם דיסוננס קוגניטיבי. כדי לגבור על הדיסוננס, הם ממציאים מיד הסברים, ונאחזים בהם, גם אם הם מופרכים בעליל. החוקרת, שרה סטיין־לוברנו, מתארת איך אפשר לגבור על ההתנגדויות הללו, אבל מעשית – לא ברור לי איך השיטות שלה יכולות להציל את כדור הארץ ואת האנושות…

אם נחזור לאילון מאסק ולדברים שכותבים אורסקיס וקונווי על התופעה: אנחנו, לדבריהם, חיים כיום ב"'תור הזהב' השני של הקפיטליזם" שבו הכוח וההון "חזרו להתרכז בידי מעטים באופן שלא נראה מאז המאה ה־19". היסטוריונית העתיד מפרטת: "הרווחים מדלקי המאובנים חזרו והושקעו מחדש בהפקתם ובייצורם. חלק אחר מההון שהצטבר שימש למימון צוותי חשיבה שהמשיכו לקדם את ההשקפות הנאו־ליברליות. ואולי ההתפתחות החשובה מכול לעניינו היא שהחשיבה הנאו־ליברלית עוררה התעלמות מהמגבלה המרכזית של הקפיטליזם: כשל השוק".

דו"ח של האו"ם שהתפרסם לאחרונה מודיע לנו ש"עד 2030 הדאטה סנטרים יצרכו יותר מים מאוכלוסיית העולם.

וזאת דוגמה חיה ל"כשל שוק" שאנחנו עדים לו ממש עכשיו: השוק החופשי, שפועל לפי כוחות הביקוש וההיצע וללא התערבות ממשלתית, לא מצליח להקצות את המשאבים שלו בצורה יעילה. "כוח המחשוב הרב שמחוללים הדאטה סנטרים כרוך בפליטות חום משמעותיות", נכתב במוסף כלכליסט ב־10 ביוני 2026. "את החום הזה יש לצנן, כדי למנוע פגיעה בביצועים או הרס של הרכיבים הרגישים – ומים הם הפתרון המועדף. צריכת מים של דאטה סנטר טיפוסי יכולה להגיע בקלות למיליוני ליטרים ביום, בדומה לעיר בת 50 אלף תושבים. בהתאם, הקמת דאטה סנטר עלולה להוביל לפגיעה משמעותית בזמינות ובאיכות מי השתייה ביישובים הסמוכים אליו".

Earth half shows lush green forests and oceans, half displays fiery volcanic eruptions and molten surface
נוצר באמצעות הבינה המלאכותית

כולנו נהנים מאוד להשתמש בבינה המלאכותית, היעילה, המועילה (שזוללת לנו, בלי שנרגיש, את כל המים…).

אבל כשמבינים מה ההשלכות של השימוש הנרחב הזה, אי אפשר שלא להתחלחל!

הוצאת אצטרולב מערכת למדא לעיון, הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, 2026
תרגום ועריכה מדעית: פרופ' תמר הרמן, פרופ' יואב יאיר
137 עמ'