עַל דַּעַת הַמָּקוֹם, וְעַל דַּעַת הַקָּהָל
רָכַבְנוּ סוּפָה וְגַם סַעַר,
בּוֹטְחִים,
"אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".

וּבַיְּשִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבַיְּשִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא
הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ הָאֹפֶל,
הַלַּיְלָה הַהוּא בָּא.

לְמוּדִים וּשְׂבֵעִים, יוֹדְעִים אֶת הַשָּׁעָה,
שָׁעֲטוּ הַרְאֵלִים, יוּבַלִּים,
חַיָּלִים
לְבָנוֹן וְשִׁרְיוֹן וְקוֹל שׁוֹבֵר אֲרָזִים.

וּבַיְּשִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבַיְּשִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא
הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ הָאֹפֶל,
הַלַּיְלָה הַהוּא בָּא.

בַּלַּיְלָה הַהוּא, אִמָּא, הַרְאֵל לְקִינוֹת יוּבָל,
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא, אִמָּא,
יוּבָל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל.

בַּלַּיְלָה הַהוּא, אַבָּא, הָיְתָה צְעָקָה גְּדוֹלָה.
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא
הַרְאֵל גַּם יוּבָל, יוּבָל גַּם הַרְאֵל,
וְעִיר תַּלְפִּיּוֹת שַׁכּוּלָה.

וּבִיְשִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, וּבִיְשִׁיבָה שֶׁל מַטָּה
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא
הַלַּיְלָה הַהוּא, יִקָּחֵהוּ הָאֹפֶל,
הַלַּיְלָה הַהוּא בָּא.

תַּלְפִּיּוֹת לְךָ אַרְצִי, הַרְאֵלִים בְּשַׁעֲרֵךְ.
בְּרִית דָּמִים, בְּרִית עוֹלָם בִּבְשָׂרְךָ,
אֶת אֵימַת הַיָּמִים יְנַחֲמוּ יְלוּדַיִךְ
וְאַתְּ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

 

ביום השלישי ללחימה, 8 ביוני 1982, נהרג יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, חייל בחיל השריון, מפגיעת טיל נגד טנקים במחנה הפליטים עין אל-חילווה שליד צידון. חבריו של יובל הראל, בן חיה ויוסף, שקראו את מודעות ההרוגים חשבו בטעות כי מדובר בחברם, וסיפרו לחיה ויוסף כי בנם נהרג. לאחר בירורים נוכחה המשפחה לדעת כי יובל עדיין בין החיים.

ב-10 ביוני נהרג בקרב בלבנון גם יובל הראל, בנם של חיה ויוסף, חייל בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח.

כאשר הגיעו לביתם של חיה ויוסף הראל להודיע להורים על מות בנם, סירבו תחילה ההורים להאמין, והסבירו כי ישנו עוד יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, שנהרג. אבל לצערם, הידיעה על מות בנם הייתה נכונה.

שני החיילים משכונת תלפיות שבירושלים, בעלי השם הזהה נקברו בסמוך זה לזה, באותה השורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.