מחר, ועוד מחר, ועוד מחר
זוחל בְּקֶצב צב כזה מִיוֹם
לְיום, עד הברה אחֲרונה
על לוח העִתִים; וכל האֶתְמוֹלים
שלנו רק האירו לְטִפּשים
שביל אל המוות בּעפר. לִכְבּוֹת,
לכבות, נר דל, חיים הם רק מין צל
חולף, שחקן עלוב שמקפץ
ומתאמץ על הבמה שעה,
ולא נשמע עוד. הם מעשיה
מפֶּה של מפגר, כולה הומה
רעש וזעם, והמשמעות –
לא כלום.
מערכה 5 תמונה 5
תרגום: דורי פרנס