הצילומים – של העץ הבודד, השקמה שצמחה בשדה הבור רחב הידיים, בלב קריית אונו. (מתוך סרטון של "העץ הבודד, הטלוויזיה של קריית אונו")

כיום שוכנת שם שכונת המגורים "פרדס רייספלד". במקום השקמה העתיקה, שנפלה קורבן לנזק שהסבו לה בני האדם והטבע, ניטע "עץ בודד" חדש ואלגנטי, על ראש תלולית שמעוטרת מאז 2004 בפסליה של האמנית הישראלית עפרה צימבליסטה.

כך כתב דורי מנור, עורך הו!, על הגיליון החדש, מספר 31:

"הגיליון החדש של 'הו!' מוקדש לכל מי שאינם יכולים לקרוא אותו. כותרתו היא 'חי צומח דומם', והוא מבקש לסלק אותנו, בני האדם, ממרכז התמונה, ולהפנות לרגע את המבט אל בעלי החיים, הצמחים והחפצים שסביבנו. מה קורה כשמפסיקים לראות בכל אלה רק תפאורה? דברים מרתקים קורים, לפחות בספרות: קראו ותיווכחו בעצמכם".

וגם, בהקדמה:

בגיליון 31 של "הו!" אנחנו מבקשים להניח לרגע לאנושי כדי להתיק את מבטנו אל
החי, הצומח והדומם – ולהעניק להם קול. הקטגוריות השגורות הללו מזכירות כמובן
את המשחק "ארץ־עיר", שהירושלמים הוותיקים מכירים כ"חי־צומח־דומם"; אבל אותה החלוקה עצמה מתקיימת גם בספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, אותו חיבור פילוסופי שנכתב ב־ 1139 בערבית יהודית, שבו מוצגות שלוש הקטגוריות הללו כמונחי יסוד של המדע האריסטוטלי. עבור יהודה הלוי, הצומח והחי נבדלים מן הדומם בעניין "לְקִיחַת הַמָּזוֹן, וְהַגִּדּוּל וְהַהוֹלָדָה", החי נבדל מן הצומח "בעניין הנפשי", ומעליהם נמצא המְדַבֵּר, שנבדל מהם "בעניין השכלי" (ומעליהם, כמובן, הנביא — אבל זה כבר סיפור אחר).

ההייררכיה בין שלוש הקבוצות היא עקרונית מאוד בדבריו של יהודה הלוי, ואף כיום
היא נתפסת לרוב כאלמנטרית. אלא שההבחנה בין חי, צומח ודומם אינה מחייבת להעמיד אותם בסולם של ערך, ובוודאי שאין היא מצדיקה את רדיית האדם בהם. היופי והמורכבות יכולים להימצא בכל אחת מן הקבוצות הללו, והפיכת ההבדלים ביניהן להצדקה לשליטה ולשעבוד מעידה בראש ובראשונה על היוהרה האנושית. לאחר מעשה הבריאה דורש האל מהאדם לכבוש את הארץ ולרדות בדגת הים ובעוף השמים. אין זאת אלא שהאנושות מילאה את הציווי הזה במלואו, ברעבתנות מופלאה ואכזרית.

בגיליון שלפניכם אנחנו מבקשים אפוא לחרוג מהייררכיות הבעייתיות האלה, לטובת
מְדַבֵּר – אדם – שתפקידו אינו לכבוש ולרדות, אלא לדובב, להקשיב, להביט ואף להידמות.

זהו ניסיון לפגוש את העולם שמעבר לנו ולתהות עד כמה אנחנו מסוגלים להקשיב לו
בלי לשמוע בו רק את עצמנו. אמנם, ממלכות הצמחייה, בעלי החיים והחפצים הדוממים חסרות אונים מול תביעותיו המרובות של האדם; אבל האדם לפעמים חסר אונים לא פחות מהן ונזקק לבריות הללו ולחסדן. הוא אמנם חולש עליהן, אך גם מפיק מהחי, מהצומח ומהדומם תועלת, יופי ואושר. הוא זקוק להם לא רק כדי להיזון וכדי לכלכל את גופו, לא רק בשביל החמצן שהוא נושם, אלא גם כדי לתת לחייו משמעות, כדי להתמצא במרחב, כדי לחוש סיפוק ואהבה וכדי לעקוב אחרי הזמן שחולף. היצירות שבחרנו לגיליון הנוכחי נותנות קול, כל אחת בדרכה, לפגיעוּת האנושית הזו. עם זאת, מובן שהכתיבה עצמה – אקט אנושי בתכלית – עלולה גם היא להיות דרך לרדות ולכבוש, לארגן ולהבין.

המורכבות הזו היא נחלתה של כל יצירה אנושית העוסקת בעולם הלא אנושי והיא עולה במישרין גם מהמבחר שלפניכם.

כל זה פסטורלי מדי? לאו דווקא. עולמות החי, הצומח והדומם שבמרכז הגיליון
הנוכחי אינם מתעלמים ממעלליהם של בני האדם, מחשקיהם, מצרותיהם ומאהבותיהם.

ההפך הוא הנכון: העולם שבו אנו חיים, זה הנתון למרותו של האדם, הוא ראי מרתק ורב עוצמה לתשוקות הנמוכות ביותר של האנושות כיום, אך גם למשאלות לבה הנעלות ביותר.

את הגיליון החדש אפשר לקנות ישירות כאן, בקישור