רחל שפירא, "לו הייתי"

לוּ הָיִיתִ הָהָר שֶׁנִּשְׁאַר
וְרֹאשׁוֹ גָּר בָּעֲנָנִים
לוּ הָיִיתִי נָהָר לֹא נִגְמָר
מַעְיָן, יָם הָרַחֲמִים.

צְלִיל חַיִּים מִתְגַּלְגֵּל
מְצַלְצֵל בָּעוֹלָם
לְהָעִיר רַחֲמִים וְחֶמְלָה
כְּהִמְנוֹן וּתְפִלָּה
עַל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ
לֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

לוּ הָיִיתִי הָעִיר הַהוֹמָה
הֲמֻלָּה, קֶצֶב, פְּעִימָה
לוּ הָיִיתִי הַשִּׁיר שֶׁנִּשְׁמַע
וּמָנַע רֶצַח נְשָׁמָה.

שִׁיר חַיִּים מִתְגַּלְגֵּל
מְצַלְצֵל בָּעוֹלָם
לְהָעִיר רַחֲמִים וְחֶמְלָה
כְּהִמְנוֹן וּתְפִלָּה
עַל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ
לֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.