סדרת הטלוויזיה "this is us" – "החיים עצמם": איך נראית אהבה

זהו. הגענו אל הפרק האחרון בעונה החמישית. את העונה השישית, המובטחת נזכה אולי לראות בסתיו, ועד אז נתרפק על זכרם של בני משפחת פירסון שכל כך התרגלנו להשתתף בחייהם כצופים, לשמוח ולכאוב אתם, ולהתפעל מהתחכום הרב של יוצריהם: לא רק השחקנים המעולים, אנשי האיפור שמצליחים להזקין צעירים אבל לשמור על החינניות שלהם, התסריטאים שרקחו שלל עלילות ועלילות משנה מסקרנות והעורכים שהיטיבו כל כך להצליב עבר והווה, לשבץ אותם זה בזה ולהראות שוב ושוב עד כמה החיים שעלילותיהם מתפתלות, מושפעים מדברים שנאמרו בילדות, מחוויות מעצבות שברגע התרחשותן אין לדעת כמה הן חשובות ומשמעותיות.

בכלל לא מפתיע שהסדרה מרובת הפרקים – שמונה עשר בכל אחת מהעונות (חוץ מהעונה החמישית שבה רק שישה עשר פרקים) – זכתה בשלל פרסים: השחקן סטרלינג ב' בראון, המגלם את בנם המאומץ של רבקה וג'ק, זכה בפרס האמי, בגלובוס הזהב, ובפרסים רבים נוספים. כמעט כל השחקנים האחרים היו מועמדים לפרסים יוקרתיים, כמו גם הסדרה עצמה, שבנוסף על שלל מועמדויות צויינה ב-2016 כאחת מעשר הסדרות הטובות של AFI (כלומר – The American Film Institute Awards), וזכתה לציון של 93% באתר Rotten Tomatoes.

הסדרה  עוקבת אחרי בני משפחת פירסון: ההורים ג'ק ורבקה, שלושת ילדיהם, רנדל, קווין וקייט, וגם אחרי בני הזוג והילדים של הילדים בנעוריהם ובבגרותם. הסדרה נפרשת על פני כמה עשורים. בעבר הרחוק היא חוזרת אל ימי מלחמת ויאטנאם, והיא חוזה מדי פעם, להרף עין, את מה שצפוי לקרות בעתיד הרחוק כנראה בסביבות 2040, אם כי עיקר העלילה מתמקד בהווה שמחוץ לסדרה. כך למשל בעונה החמישית מדברים על הקורונה, עוטים מסכות ומחטאים את הידיים. ברור אם כן שהיא מתרחשת ב2020. יש עוד אירועים חיצוניים שמהדהדים בפרקים, למשל – הנישואים של מייגן מרקל לנסיך הארי.

יש בה התייחסויות רבות לתרבות ההמונים. כך למשל מככב שיר של לאונרד כהן באחד הפרקים הנוגעים ללב, ומילותיו מבהירות לאחת הדמויות שדמות אחרת, אדם שמת מזמן, אהב אותו והתגעגע אליו, בניגוד למה שנראה לעין.

בפרק אחר אנחנו פוגשים שתי דמויות שהקשר שלהן לעלילה לא מתחוור עד שלב מאוחר מאוד – בכלל, זאת הטכניקה שחוזרת על עצמה: מדי פעם מופיעים בני אדם שנדרש זמן להבין מי הם, וכל מפגש כזה כמו "ממלא" חללים ומשלים סיפורים שידענו רק את קווי המתאר שלהם. באותו פרק, המופיע בעונה החמישית, מסתבר רק בסופו שבני הזוג הלא מוכרים לנו, מהנדס מחשבים ממוצא הודי ואשתו שמתוסכלת מכך שהוא שקוע מדי בעבודתו המדעית, אינם קשורים ישירות לעלילת הסדרה, אלא מתבססים על דמויות אמיתיות: זאת של נזיר אחמד, מהנדס מחשבים, שבזכות עבודתו בדחיסת נתונים מתאפשרת העברה בין מחשבים של קבצי תמונות ווידיאו. בסיומו של הפרק, שהוקדש לאותו מהנדס מחשבים, אפילו מראים לנו תצלום של אחמד, שדומה מאוד לשחקן המגלם את דמותו, וכש"החברים" שלנו מהסדרה שולחים זה לזה תצלומים, אנחנו יודעים כבר למי בעצם על כולנו להודות על האפשרוך לעשות זאת…

הסדרה מתאפיינת בכך שהיא מביעה אהבה, אך היא אינה סנטימנטלית. מדובר לא רק באהבה השוררת בין בני משפחת פירסון, אלא גם בזאת שיוצריה של הסדרה חשים כלפי הדמויות שיצרו. אף אחת מהדמויות לא מושלמת. לכל אחד מהגברים והנשים בסדרה יש פגמים. הם טועים, מכאיבים זה לזה, יש בהם נקודות של עיוורון, הם יודעים לכעוס ולפגוע, ובכל זאת, אי אפשר שלא להתמוגג מהאנושיות שלהם, מהיכולת שלהם ללמוד, מהרצון הטוב שלהם.

יוצרי הסדרה מראים לנו את מה שאנחנו נוהגים לא פעם לשכוח בהתנהלות היומיומית שלנו: רוב בני האדם פגיעים. לכל אחד יש ברקע סיפור כאוב שאם יודעים עליו, נוטים לסלוח לו על רגזנותו, או על קוצר רוחו. שכן נרגן מתגלה כאדם בודד ומיוסר, נהג תוקפן במגרש החניה בעצם מתוח מאוד כי אשתו חולה אנושה, ואלה רק שתי דוגמאות לדמויות לגמרי שוליות בסיפור.

את הדמויות העיקריות אנחנו לומדים להכיר על כל צדדיהן. רנדל, למשל, אומץ רק יומיים אחרי שנולד. הוריו המאמצים, ג'ק ורבקה, הם בני זוג לבנים שהיו אמורים להביא לעולם שלישייה, אבל אחד התינוקות מת בלידה. ג'ק ורבקה יצאו מבית החולים עם שלושה תינוקות: קייט וקווין, ורנדל, שאביו הביולוגי נטש אותו. רנדל כהה עור, ולאורך הסדרה אנחנו מלווים את ההתמודדות שלו עם אימוץ בין-גזעי, עם השאלה מניין בעצם בא, מי היו הוריו הביולוגיים, ואיך הוא יכול להשתלב במשפחה המאמצת שבה אינו דומה לאיש.

קווין אחיו ניחן לכאורה בכל המעלות: הוא בנם הביולוגי של הוריו. הוא שחקן יפה תואר, מוכשר ומצליח, אבל כל חייו קינא באחיו המאומץ, שהתגלה בגיל צעיר כילד מחונן. איך יתמודד קווין עם הקנאה? מה היא תעולל ליחסים בין האחים?

גם לאחותם, קייט, לא חסרות בעיות. היא שמנה מאוד – עצומת ממדים – לעומת רבקה אמה היפהפייה והדקיקה. מה גרם לקייט להגיע לממדים כאלה? איך היא חיה בתוך גופה? האם תזכה לאהבת אמת, לזוגיות, האם חייה יתמקדו תמיד בגזרתה, או שיש בה עוד צדדים מעניינים? כישרונות ראויים להערכה? בסדרה משתדלים מאוד היוצרים להראות לנו שהשומן הוא רק צד אחד בדמותה של קייט, ורוב הפרקים לא מתמקדים בו.

מצד אחד הסדרה עוסקת ב"נושאים" שאפשר להגדיר: אימוץ, קנאה, השמנה,יחסים בין גזעיים. מצד שני, היא הרבה יותר מכל אלה. היא מציירת חיים זורמים ומפכים, שינויים, התפתחויות, וממשיכה כל הזמן לשלב בין הזמנים כדי להראות כמה רבה ההשפעה של אפיזודות שונות בחיים: שום דבר לא סתמי, כל דבר מוביל לדבר אחר.

יוצרי הסדרה מיטיבים לבנות מתח. כך למשל לאורך פרקים רבים אנחנו יודעים שג'ק, אבי המשפחה, מת, ושמותו היה כרוך באירוע דרמטי מאוד, אבל עובר פרק ועוד פרק עד שמגלים לנו, לקראת סוף העונה השנייה, מה בעצם קרה, והגילוי מסמר שיער.

הסדרה יכולה למעשה להמשיך כך עד אינסוף: הילדים גדלים, נולדים להם ילדים, גם הם גדלים ומתפתחים. ולכל אחד מהם יש סיפור חדש, שמשתלב עם הסיפורים של כל האחרים.

סדרה נהדרת, מכמירת לב ומומלצת מאוד. אפשר לראות אותה ב Yes VOD. אנחנו מחכים בכליון נפש לעונה השישית.

השאר תגובה