זְרֹם נָהָר שֶׁל בֶּכִי
אֶל חוֹף לְלֹא שִׂנְאָה
בְּכֵה נָהָר עַל כָּל אֵלֶּה
שֶׁכְּבָר הָלְכוּ וְאֵינָם.
בְּכֵה נָהָר גַּם עַל אֵלֶּה
שֶׁכְּבָר יָבְשָׁה עֵינָם
אֶת רֹאשָׁם הֵם הֵסֵבוּ
אַתָּה תִּבְכֶּה בִּמְקוֹמָם.
בְּכֵה נָהָר עַל הַהֶרֶס
אֵיבָה בֵּין אָח לְאָח
בְּכֵה מָרָה עַל הָאָרֶץ
וְעַל הַדָּם שֶׁנִּשְׁפָּךְ.
פֶּרַח צָף עַל הַמַּיִם
שָׁטוֹת סִירוֹת שֶׁל נְיָר
בְּכֵה נָהָר יוֹם וָלַיְלָה
כִּי לֹא לָמַדְנוּ דָּבָר.
קוראת, צופה ומספרת
באין ישועה מבני אדם הטבע הוא הכתובת 🙁
אולי…
עצוב, כלכך עצוב 🙁 השיר חד, מדוייק, לא מתעסק בשטויות פואטיות, ועם זאת הוא "שיר", מעשה אומנותי, קול חשוב במציאות שחורה 🙁
למה אתה מתכוון ב"שטויות פואטיות?"
עודף חריזה, מטפוריקה מתוחכמת, חיפוש מלים ייחודיות.