נתן זך, "על סף הבכי, בכי"

עַל סַף הַבֶּכִי הַבֶּכִי
וּמֵעֵבֶר לַבֶּכִי בְּכִי
בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ תֵלֵכִי
וּבַאֲשֶׁר תֵלֵכִי בְּכִי

וְאֵין עוֹד קֵץ לַבֶּכִי
וּבִי רַק בְּכִי עַל בְּכִי
מִנְעִי עֵינֵךְ מִבֶּכִי
מִנְעִי מִבְּכִי עֵינִי

רַק הֶרֶף בֵּין אׁפֶל לְאׁפֶל
הִבְהוּב רַק בֵּין צֵל לְצֵל
הַבִּיטִי: הָאִישׁ הַמְבָרֵךְ הוּא
הָאִישׁ הַמְקַלֵּל.