כל חיות היער והשדה המליכו על עצמן את האריה. הוא לא היה חם מזג, עריץ, או אכזר, היה עדין והוגן, עד כמה שמלך מסוגל להיות.בימי מלכותו הוציא האריה צו מלכותי שהופנה אל האספה הכללית של הציפורים והחיות, וקבע בו את התנאים המחייבים את ליגת כל האומות: זאב וכבש, פנתר וגדי, טיגריס ואיל, כלב וארנבת, חייבים לחיות ביחד בשלום ובאחווה.

אמרה הארנבת, "נפלא! כל כך ייחלתי ליום שבו יהיה לחלשים מקום מוגן, לצידם של החזקים".

ואחרי שאמרה זאת, נסה הארנבת על נפשה.