אייכמן הסביר לברנד שהוא הבטיח למזכיר המדינה במשרד הפנים [ההונגרי] אנדרה לאסלו שיסייע בטיהור המדינה כולה מיהודים, ולכן היהודים יוכלו לצאת לכל ארץ שבשליטת בעלות הברית, פרט לארץ ישראל, שכן הגרמנים נענו לבקשת ידידם המופתי חאג' אמין אל־חוסייני, למנוע עליית יהודים לארץ. בדיווח שיבוא בהמשך, גם קסטנר השתתף בפגישה.
חשבתי שאי אפשר עוד לחדש לי הרבה בעניין קסטנר. לא אחרי שקראתי (ותרגמתי לעברית) את מאמרו של פול בוגדנור "השתקת ניצולי השואה: השערורייה המתמשכת של פרשת קסטנר"; אחרי שקראתי את ספרו של בוגדנור פשעו של קסטנר; את ספרה של רות לנדאו מחיר השתיקה – ההנהגות היהודיות בסלובקיה ובהונגריה בתקופת השואה; את ספרו של יעקב שפירא, כיצד עלו היהודים לרכבות; את ספרו דניאל ברנד, במלכודת הרשע, האדישות והסילוף ואת ספרו של אלי רייכנטל האמנם נרצח פעמיים?
כשהתחלתי להתעניין מקרוב ב"פרשת קסטנר" היא הסעירה אותי כל כך, עד שהיא הנביטה בנפשי את ליבו של הרומן מעקב שראה אור ב־2013 בהוצאת כנרת. (באנגלית הוא הופיע בשם: The Truths We Never Told).
מקריאת ספרה של אילה נדיבי שראה אור בימים אלה התחוור לי שהפרשה יכולה עדיין להפתיע.
"פרשת קסטנר" החלה כזכור במשפט התביעה שהגישה מדינת ישראל נגד מלכיאל גרינוולד. הלה האשים את ישראל (רז'ו) קסטנר, פעיל ציוני מעולי הונגריה, בשיתוף פעולה עם הגרמנים. עד מהרה נהפך המשפט לפרשה שבה עסקו אך ורק במעלליו של קסטנר עצמו. המשפט הסתיים בכך שאב בין הדין, השופט בנימין הלוי, קבע כי אין מקום להרשיע את גרינוולד, מכיוון ש"קסטנר מכר את נשמתו לשטן".
אמנם במשפט החוזר (שנערך כבר אחרי שקסטנר נרצח בנסיבות מוזרות שעד היום לא התפענחו די הצורך), זוכה קסטנר לכאורה, אבל כפי שאפשר לקרוא בכל הספרים שמניתי לעיל, הזיכוי בכלל לא מנקה אותו מאשמות חמורות מאוד.
ד"ר אילה נדיבי, עמיתת מחקר בעמיתי שפיגל במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן ובפורום הונגריה, תורמת בספרה נדבך חשוב להבנת הפרשה. היא מתבססת על עשרות מקורות ומסמכים אמינים ובדוקים היטב.
נדיבי מוכיחה כי "יסודותיה של התוכנית להצלת יהודים בהונגריה החלו להיות מונחים חודשים רבים לפני כיבושה [של הונגריה בידי הגרמנים], ולא שבועיים אחריו" [ההדגשה שלי], כפי שנהגו לחשוב עד כה. זאת נקודה משמעותית מאוד, שכן נובעת ממנה ההבנה של התוכנית הזדונית והממושכת שתכנן קסטנר. כל החוקרים שציינתי לעיל חושדים בה (למעט אולי בנם של יואל והנזי ברנד, שהמחקר הנוכחי קוטל גם אותם ואת התנהגותם!), אבל עד כה היה לכאורה מקום לדבריו של מי שסבר שקסטנר החל לשתף פעולה רק בלית ברירה.
אילה נדיבי מראה לנו שקסטנר החליט "להתמסר לידי הס"ס" כאדם חופשי "שאינו הלום מסערות קרב ומעינויי רעב, גוף ונפש."
היא מסיקה מכך ש"אישיותו השואפת לזכות בכבוד ובתהילה באופן קיצוני" והצורך שלו "להיכנס לפנתיאון המצילים הגדולים במלחמת העולם השנייה" היו המניעים העיקריים למעשיו.
לא נראה לי שיש מקום להגיע למסקנות פסיכולוגיות מהסוג הזה. מה היו מניעיו? אולי באמת רדיפת כבוד. אולי תאוות בצע. אולי שניהם.
זה לא משנה.
חשוב רק להבין שכן, הוא שיתף פעולה עם הנאצים, בזמן המלחמה וגם אחריה, כשהעיד לטובתם של פושעי מלחמה (ולא רק לטובת קורט בכר!).
ספרה של אילה מלאך רצוף בחשיפות מזעזעות ובלתי נסבלות, שחלקן כבר מוכרות. למשל – את העובדה שהיישוב היהודי בארץ ישראל ביקש למיין את הניצולים היהודים הפוטנציאליים ולהעלות לכאן רק את מי שיכול להיות "חומר אנושי מועיל". כבר קראתי על כך לא פעם (למשל בספר המיליון השביעי, של תום שגב), אבל אי אפשר שלא להזדעזע מהדברים.
לפני ימים אחדים הוקרן בערוץ הציבורי הסרט הדוקומנטרי "רצח במגדל המים" שעוסק בתעלומה מסוף שנות השלושים של המאה הקודמת: היעלמותו של המהנדס יעקב צוואנגר, שגופתו התגלתה כעבור זמן רב. מצאו אותו רק אחרי שחוקר פרטי, דוד תדהר, נכנס לתמונה והצליח לאתר אותה.
יש מקום לדעות לכאן ולכאן באשר לערכו האמנותי של הסרט, שנשען רבות על סרטוני AI מעובדים, אבל אין שום ספק שהתעלומה שהסרט משחזר טורדת מנוחה גם כיום, מקץ כתשעים שנה, וזאת מכיוון שאחת האפשרויות שהוא מעלה קשורה בהימצאותם של מרגלים נאצים גרמנים בתחומי ארץ ישראל של אז, בשיתוף פעולה כלשהו עם אייכמן, ובשאלה המסתורית מכולן: מדוע עד היום, עשרות שנים לאחר מעשה, התיק הקשור ברצח ההוא עדיין חתום וסגור. על מי ומדוע מגינה הצנזורה? האם באמת התקיים שיתוף פעולה בין ארגון ההגנה לנאצים (וליתר דיוק – עם אייכמן!)? בדומה לשיתוף הפעולה בין קסטנר ואייכמן?
ידוע כבר שאייכמן נעזר בקסטנר כדי שיצליח לרצוח במהירות וביעילות את יהודי הונגריה. גרמניה כבר הייתה בסוף המלחמה, משאביה התדלדלו, וכדי להצליח במשימתו השטנית היה אייכמן זקוק למנגנון רמייה משוכלל ש"ירדים" את היהודים, עד שאלה יעלו על הרכבות בדרך לאושוויץ בשיתוף פעולה ובלי להעלות בדעתם שהם נוסעים כדי להירצח. קסטנר עזר לו בהונאה רחבת ההיקף, וזאת – כדי להציל כמה מאות נבחרים.
השאלות הללו לא נותנות לי מנוח.
התהיות לגבי המניעים האמיתיים של רוצחי קסטנר, (בדומה לשאלה מי רצח את יעקב צוואנגר, ומדוע עשה זאת!) נותרו למעשה פתוחות.
"מדוע השב"כ עדיין מצנזר מסמכים מ–1957 שעוסקים בהתנקשות בישראל קסטנר?" תוהה החוקר ד"ר נדב קפלן, כפי שאפשר לקרוא במאמר שהתפרסם בעיתון הארץ ב־27 במרץ 2024. קפלן מגיע למסקנה שהשב"כ היה מעורב ברצח, ולא חמומי מוח שכעסו על קסטנר בעקבות פסק הדין שקבע כי שיתף פעולה עם השטן.
הסודות הללו, שאי אפשר לעמוד על פשרם ולפענח אותם בשל איסורי הצנזורה, לא מתיישנים וממשיכים להטריד כבר עשרות שנים. על מי ממשיכה המדינה להגן, ומדוע?
הוצאת כרמל
2024
380 עמ'
