דיפלומט זר שהיה בקיא בנבכי היחסים בין ישראל לשכנותיה ניסח באוזניי היכן לדעתו טעתה ישראל בכל הקשור לתמיכה הקטארית. לדבריו הדולרים נתפסו בירושלים כסידור קבוע במקום להחשיבם כמנגנון זמני בלבד, כפי שאכן היה מראשיתו. מדיניות אחרת, הוא הוסיף, אולי הייתה עוזרת לכם להגן על עצמכם ברגע האמת.
שאלתיו כיצד יכולנו להגן על עצמנו בשנים שלפני הטבח. ליזום מפת דרכים, הוא ענה. על יסוד הסכם הדולרים תבוא תוכנית לשיקום הרצועה בפיקוח הדוק ובמימון אזורי ובין-לאומי. היה עליכם לגייס את הרשות הפלסטינית ולא להרחיקה, ובעזרתה להפעיל לחצים פוליטיים וכלכליים על חמאס כדי להחלישה בהדרגה. אבל איש בישראל, הוא סיכם, לא חיפש פתרון פרט לדולרים, ואז באה חמאס ופוצצה את הכול.
תהיתי, האין זה נאיבי מצידו לחשוב שחמאס היו משתלבים מרצונם במשחק הפוליטי?
"נאיבי לחשוב שהם לא יתקפו אתכם אחרי כל השנים האלה."
A Refusal To Mourn The Death, By Fire, Of A Child In London
Dylan Thomas
Never until the mankind making Bird beast and flower Fathering and all humbling darkness Tells with silence the last light breaking And the still hour Is come of the sea tumbling in harness
And I must enter again the round Zion of the water bead And the synagogue of the ear of corn Shall I let pray the shadow of a sound Or sow my salt seed In the least valley of sackcloth to mourn
The majesty and burning of the child's death. I shall not murder The mankind of her going with a grave truth Nor blaspheme down the stations of the breath With any further Elegy of innocence and youth.
Deep with the first dead lies London's daughter, Robed in the long friends, The grains beyond age, the dark veins of her mother, Secret by the unmourning water Of the riding Thames. After the first death, there is no other.
