שאול חורב, אריה אורן: מה קרה לאח"י בת שבע ב-1970

היום, 24 בינואר, 2021, בשעות אחרי הצהריים, ימלאו 51 שנים לאסון משאית התחמושת בנמל אילת.
 
כבר בשיחתנו הראשונה, לפני קצת יותר מ-21 שנים, נודע לי מאריה אורן על האסון:  אריק סיפר לי כי ב-1970, כשהיה בן 20, נפצע באסון אנושות, במהלך שירותו הצבאי.
 
הבנתי מיד שהפציעה ההיא, במה שמכונה "אסון משאית התחמושת באילת", הייתה קו שבר בחייו. מי שהיה לפניה, ומי שנעשה לאחריה.
 
במהלך השנים סיפר לי לא אחת על תחושות שהיו לו בעקבות הפציעה, על מסקנות, תובנות ומחשבות שעלו בדעתו, אז ומאז.
 
לראשונה החליט לכתוב את השתלשלות הדברים שקרו לו כשמיכל בתו ז"ל חלתה, וביקשה לדעת הכול. חששתי אז שהמפגש עם כל ההיבטים של הפציעה, מה שגרם לה, ולמה שגרמה, יכאיב לו מדי, אבל הכתיבה הממוקדת התגלתה דווקא כדרך לנקז את הכאב. הוא כתב את כל מה שידע אז, ועל כל מה שחש, ומיכל, וכמה מהאנשים הקרובים והיקרים לנו, קראו והבינו דבר אחד או שניים על מה שעבר עליו.
 
לפני שנה, ב-24 בינואר, חמישים שנה אחרי אותו פיצוץ שבו נהרגו 24 איש ועשרות נפצעו, ירדנו לאילת לטקס הסרת הלוט של אנדרטה לחללי האסון שהוקמה סוף סוף (ביוזמתו של מייק אלדר), לא הרחק מהמקום שבו קרה.
 
כמה מבני המשפחות השכולות הלינו על כך שידוע להם מעט מדי על נסיבות האסון ועל המעורבות של יקיריהם באירוע.
 
מפקד הנחתת, שאול חורב, החליט לכתוב הכול. עד מהרה לקח על עצמו אריק את העריכה ואז שקע במלאכה נרחבת ומקיפה הרבה יותר.
 
הוא השתמש בדברים שכתב בשעתו לבקשתה של מיכל, והוסיף עליהם רבות. בדרכו היסודית והקפדנית ערך מחקר מקיף, גבה עדויות וליקט ראיות מארכיון צה"ל ומעיתוני התקופה, ובהמשך (בחלק שבו כתב על אירוע המיקוש של הנחתת בידי אנשי צפרדע מצריים) אפילו מספרים שנכתבו בערבית במצרים. הוא שיבץ את כל הפרטים, אלה לצד אלה, עד שנוצרה תמונה שלמה שמתארת היכן היו כל המעורבים. מה קרה לכל אחד מהם, מה אמרו ומה חשבו.
 
כאמור, היום ימלאו 51 שנה לאסון.
 
הספר המוגמר עלה באתר של המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית. הוא מספר את קורות השנה הראשונה של אח"י בת שבע בחיל הים.
 
אפשר לקרוא בקישור מהתמונה שלהלן.