השיר של יום שלישי, שירה, שירים עמוס נוי, קינמון 19 בינואר 2021 עופרה עופר אורן Ofra Offer Oren השארת תגובה הַצַּיָּד אָהַב אֶת כִּפָּה אֲדֻמָּה אֲבָל כִּפָּה אֲדֻמָּה אָהֲבָה אֶת הַזְּאֵב, הִיא הָיְתָה מִתְרָאָה אִתּוֹ בַּחֲשַׁאי בִּמְקוֹמוֹת מִסְתּוֹר בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר. הַצַּיָּד הָיָה יוֹשֵׁב לוֹ לִפְעָמִים בַּבַּיִת וְחוֹלֵם עַל כִּפָּה אֲדֻמָּה בִּזְמַן שֶׁנִּקָּה אֶת הַנֶּשֶׁק אוֹ הוֹצִיא חֶשְׁבּוֹנִיּוֹת. מְזֹהָם בִּגְרִיז אוֹ בִּדְיוֹ הוּא הֶעֱלָה בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת הַכִּפָּה הָאֲדֻמָּה אֶצְלוֹ עַל הַקִּיר בֵּין רָאשֵׁי צְבָאִים וְעוֹרוֹת דֻּבִּים. זוֹ הָיְתָה הֲזָיָה חֲזָקָה כְּמוֹ בַּזֶּלֶת. סָבְתָא הָיְתָה מְכִינָה לְכִּפָּה אֲדֻמָּה עוּגַת קִנָּמוֹן שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת, שֶׁיִּהְיֶה לָהּ מַשֶּׁהוּ מָתוֹק כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת רְטֻבָּה וּסְמוּקַת-לְחָיַיִם מֵעֹנֶג. הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת: בְּבַיִת אֲמִתִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת תָּמִיד רֵיחַ שֶׁל עוּגָה. הֵן הָיוּ מְשׂוֹחֲחוֹת עַל כּוֹס תֶּה בַּמִּטְבָּח וְכִפָּה אֲדֻמָּה הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת: סָבְתָא, לָמָּה יֵשׁ לָךְ אָזְנַיִם? סָבְתָא, לָמָּה יֵשׁ לָךְ עֵינַיִם? סָבְתָא, אָהַבְתָּ בִּכְלָל אֶת סָבָא לִפְנֵי שֶׁצַּלָּף מִצְרִי הוֹרִיד אוֹתוֹ בִּירִיָּה מְדֻיֶּקֶת לַמֵּצַח בָּעִיר סוּאֵץ? סָבְתָא אָמְרָה: לֹא אָהַבְתִּי אוֹתוֹ בִּמְיֻחָד. הוּא הָיָה קִבּוּצְנִיק, וְהוּא הָיָה קְצָת טִפֵּשׁ, וְהוּא לֹא אָהַב אֶת הָעוּגוֹת שֶׁלִּי וְלֹא הֵבִין אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי, אֲבָל אֶפְשָׁר הָיָה לִסְמֹךְ עָלָיו וְהוּא הָיָה טוֹב מְאוֹד בְּתִקּוּנִים. וְאִם אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֶת עֲצָתִי אָז הַזְּאֵב הַזֶּה הוּא בָּחוּר קַל-דַּעַת וְלַצַּיָּד יֵשׁ הַכְנָסָה קְבוּעָה כָּכָה שֶׁלִּכְאוֹרָה הָיִיתִי אֲמוּרָה לְהַמְלִיץ לָךְ עַל הַצַּיָּד, אֲבָל הַצַּיָּד הוּא אִישׁ מַמָּשׁ מְרֻשָּׁע אָז לְפָחוֹת תַּעֲשִׂי בֵּינְתַיִם חַיִּים. אֲנִי תָּמִיד אֲחַכֶּה לָךְ כָּאן עִם עוּגָה. לִפְעָמִים הֵן שָׁמְעוּ בַּחוּץ אֶת הַצְּעָדִים הַכְּבֵדִים שֶׁל הַצַּיָּד – צְלִיל שֶׁל זְרָדִים מִתְפַּצְּחִים וְעָלִים יְבֵשִׁים נִשְׁבָּרִים. זֶה הָיָה מַצְחִיק אוֹתָן. וְהַסָּבְתָא הָיְתָה אוֹמֶרֶת: הַמְּחַזֵּר שֶׁלָּךְ מִשְׁתַּגֵּעַ וְהוּא כְּבָר הוֹלֵךְ בְּמַעְגָּלִים – אֲבָל אִם הַמַּצָּב יִהְיֶה גָּרוּעַ תּוּכְלִי תָּמִיד לְהִכָּנֵס לִי לַבֶּטֶן וְלֹא לָצֵאת הַחוּצָה לְעוֹלָם. וְהֵן צָחֲקוּ וְצָחֲקוּ וְצָחֲקוּ בְּעוֹלָם שֶׁלְּרֶגַע אֶחָד לֹא הָיוּ בּוֹ בִּכְלָל זְאֵבִים וצַיָּדִים, בְּעוֹלָם שֶׁלְּרֶגַע אֶחָד הָיוּ בּוֹ רַק שְׁתֵּי נָשִׁים וְרֵיחַ שֶׁל קִנָּמוֹן Share this:עודדואר אלקטרוניLinkedInטוויטרטאמבלרWhatsAppפייסבוקפינטרסטRedditהדפסPocketאהבתיאהבתי טוען...