תרגיל לבלשית מתחילה

לכבוד הקיץ שהגיע (ותכף יביא איתו עוד חג-חופשה ומיד אחר כך את החופש הגדול), קבלו את ממתק הקיץ החדש: רומן המתח "רצח בבית הספר לאמנויות" של עופרה עופר אורן (כנרת, זמורה ביתן). רומן מתח, בנבדל ממותחן נטו, מציע לקורא ערך מוסף – הוא פורש יריעה שמשתרעת מעבר לתעלומה שהוא מציג-מסבך-מתיר, וכוללת עולם שלם של דמויות, יחסים, אווירה והתרחשויות מסביב. עופר אורן, סופרת (ומתרגמת) מוכשרת עם רקורד של שמונה ספרים מוצלחים ומצליחים (האחרון שבהם היה "מעקב" ב-2013), מיטיבה לעצב, לתאר ולספר דמויות, יחסים וסבכים אנושיים, והפעם היא עושה זאת סביב גופת מנהלת דומיננטית של תיכון לאומנויות, שמתגלה במשרדה בערב ראש השנה.

רצח וגופה הם סוג של דרישות-קדם בכל מותחן ורומן מתח (הז'אנר, נו). אבל מה שמייחד ספר אחד מאחרים הוא התפאורה בה נשתלים התעלומה והגיבורים שמתמודדים איתה. עופר אורן בחרה בתפאורה של תיכון לאמנויות (וקראה לו תיכון תהילה, וד"ש לסדרת האייטיז באותו שם שהתרחשה בבית ספר כזה), בחירה מרעננת ושונה שמוסיפה עניין וצבע לעלילה, קצת בדומה למה שעשתה הסופרת בתיה גור ברומנים הבלשיים שלה "רצח בשבת בבוקר" ו"מוות בחוג לספרות", שהפכו סביבות לכאורה-מהוגנות ומתורבתות כמו החברה הפסיכואנליטית ומסדרונות האוניברסיטה לזירות פשע, יצרים ותככים. עופר אורן הייתה בעברה מורה (לאנגלית) בתלמה ילין, התיכון הישראלי הכי ידוע לאמנויות, ולכן מותר להניח כי התמונה הססגונית שהיא משרטטת אכן נאמנה למציאות, החל ממאבקי היוקרה והכבוד וכלה במילון המושגים.

גיבורת הסיפור היא קירה, עיתונאית חדה ושאפתנית בת שלושים-וקצת, שגרה בלב תל אביב עם שותף מעצבן, ומנהלת רומן עם רופא נשוי ואב לבת חולה. קירה היא מסוג הגיבורים-בעל-כורחם של עלילות מתח, כלומר היא אינה שוטרת, בלשית או אשת מקצוע שמחייב חקירת פשעים ופלילים. היא הגיבורה שנסחפת למערבולת אירועים מכורח הנסיבות, ומשלב מסוים אינה יכולה שלא לפענח את התעלומה. קירה היא בחורה עצמאית שמתמודדת בעצם לבד עם העולם ומשכנעת את עצמה שטוב לה ככה – אמה מתה, אביה חזר לרוסיה וניתק איתה כל קשר והיא, שכמעט התרסקה בעבר אבל הצליחה לאסוף את עצמה, ללמוד ולהתקדם ועכשיו גם מנהלת רומן לא ממש מחייב עם גבר נשוי. הנגיעה שלה בפרשה מתחילה כשהיא מתבקשת לסקר ולדווח לעיתון על הרצח וההלוויה.

אלא שזה לא כל כך פשוט. כי הנרצחת היא אמו של המאהב (שעכשיו נאלץ לשמור מרחק ממנה), ודי מהר מתחוור לקירה שהמנהלת הנערצת-לכאורה הייתה בעצם אישה שנואה כמעט מקיר לקיר, ושלמשטרה אין שום קצה חוט לפענוח התיק. ומה שמתחיל אצל קירה בהססנות-מה – שהרי לא ממש נעים לחטט בענייני אמו של המאהב הסודי, הולך וכובש אותה בהדרגה וכמעט מבלי להרגיש היא נהפכת לעיתונאית חוקרת מהדגם הקלאסי, כלומר בעצם לבלשית מטעם עצמה.

מה שמתחיל בהבנת הפערים בין תדמית האם ששרטט המאהב לבין דמות המנהלת בה נתקלו תלמידים ועמיתים, ממשיך בלא מעט תובנות אישיות של הגיבורה על עצמה (בלי קשר לרצח), ומסתיים בהתפכחות אישית עם סוף אופטימי, שלצדו גם פתרון התעלומה. שמסקרנת ומעניינת, אבל היא ממש לא הגורם היחיד שהופך את הספר הזה לקריא ומהנה מאוד. דווקא כל המסביב הוא בעיני מה שעושה את ההבדל, והופך את רומן המתח הזה לספר סוחף שמתבונן במציאות בגובה העיניים. ובגובה הזה העולם אינו מופרך, מקושקש ומעליב את האינטליגנציה (סטייל גיבורים-בעל-כורחם שנהפכים לפתע לנינג'ות לוחמניות), ומצד שני גם אינו מעיק ומציק (סטייל גיבורים צדקנים שפולטים נאומים פילוסופיים ארכניים).

מומלץ מאוד לקחת אותו – לנופש, חופש או סתם למאוורר במרפסת או למזגן בסלון. יהיה כיף.

קישור אל הביקורת בדף "אורית הראל – מבקרת ומדברת"