ראיתי שהיא לא מעיזה לחצות, לקחתי אותה בידי ונדרסנו שנינו. למרבה התמה, בטרם התפגרתי ראיתי את הזקנה בעבר השני של הכביש. לידה עמד מלאך צחור, שהושיט לה יד והעלה אותה למדרכה. לאחר מכן התקרב אלי וירק על פני: “אל תעשה טובות ואל תעשה רעות ואל תעשה מאומה: לא נבחרת.”
“לאיזו משימה לא נבחרתי?” שאלתי.
לא ענה, ירק עלי שנית והתעופף במשובה.
פשוט אהבתי. אני מקווה שגורל דומה מצפה לכמה "נשמות טובות" כאלה שקופצות תמיד להציע את עזרתן. מי ביקש, לעזאזל? אני מעדיף להתבודד. מי שרוצה להציע לי עזרה, שיחפש אותי בסיבוב.
אוהו, איזו תובנה…
מעניין לדעת מתוך איזה ספר(?) זה לקוח
הספר "הבריחה אל הכלא" – עמודים לספרות עברית מאת עמוס קינן יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2003