בעברית התרגום המקובל (של ט' כרמי) לשמו של אחד ממחזותיו הנודעים של שייקספיר הוא "חלום ליל קיץ". דורי פרנס צדק בתרגום שמו של המחזה: "חלום של לילה בלב קיץ", שכן באנגלית השם של הקומדיה הוא Midsummer Night's Dream, כלומר – חלום ליל אמצע הקיץ: המועד שבו נהוג לחגוג בארצות הצפון את היום הארוך ביותר בשנה. יש ארצות שבהן לקיץ, לימי האור ההולכים ומתארכים, עד לשיאם בשליש האחרון של חודש יוני, יש משמעות שאנחנו כאן, במזרח התיכון, מתקשים אולי להבין עד הסוף. מבחינתנו אור יום וחום השמש מובנים מאליהם (אדרבא, אנחנו משתוקקים לרוח, ומכאן כנראה מגיע מטבע הלשון "רוח חיים", לעומת שיר כמו You are my sunshine, כי רק במקום שבו לא סובלים מחמסינים ומימי שרב אפשר לראות הקבלה בין אדם אהוב לבוהק השמש…). במקומות שבהם שוררת חשיכה ממושכת במשך חצי שנה, אור השמש מבטא חיים, שמחה ופריחה. (אפשר לקרוא על כך רבות ברומן לונגירביאן, שעלילתו מתרחשת קרוב לקוטב הצפוני). 

"חלום של לילה בלב קיץ" של שייקספיר הוא סיפור על אהבות והתאהבויות שהולכות ומסתבכות, עד לסוף שבו הכול בא על מקומו בשלום. הבעיות נפתרו לשביעות רצונם של הנאהבים, שכולם מוצאים את בני הזוג המתאימים להם, כדברי תזאוס, דוכס העיר, בתרגומו של דורי פרנס: "הנה האוהבים, כולם שמחה / וצהלה.  / שמחה, רעים טובים, / שמחה ויממות של אהבה / שיְלָוּו תמיד את לבבכם!" או בתרגומו של טׁ' כרמי: "הנה האוהבים, בלב מלא שמחה. שמחות, רעים, ונעם־אהבה ינוחו על ראשכם (מערכה חמישית, תמונה ראשונה).

המחזה של שייקספיר מתרחש בטבע, בְּיער שקיומו מודגש מאוד. הדמויות תועות בו, נתקלות אלה באלה בין העצים, מסתובבים שם לא רק בני אדם אלא גם פיות ושדונים, ואנשים מתאהבים תחילה במי שבכלל לא מתאים להם ולכן, בין היתר, נכזבים וסובלים מדחייה… בין בני הזוג, מלכי היער, טיטניה ואוברון, מתגלע סכסוך מר. אהבה רומנטית היא מקור למריבות ולעוגמת נפש, אבל מאחר שמדובר בקומדיה, הסוף, כאמור, מרגיע ומשמח.

סדרת הטלוויזיה הנורווגית "ליל אמצע הקיץ" קיבלה מן הסתם השראה מ"חלום של לילה בלב הקיץ". אמנם העלילה לא דומה, ואין בה המורכבויות והרבדים הרבים שקיימים אצל שייקספיר, אבל ההסתבכויות הרגשיות, האהבות הנכזבות, העוצמות הרגשיות שמתגלות וחושפות סודות אפלים, ובעיקר – הסוף הטוב, המרגיע, ועצם החגיגה של אמצע הקיץ, שואבים לדעתי את ניחוחם ומתיקותם משייקספיר. אפילו ההתחלה של הסדרה – הקושי שמתעורר בין בני הזוג המארחים בסדרה את המשפחה והחברים, הזכיר לי את אוברון וטיטניה (אם כי הסכסוך של הדמויות במחזה מתחיל מעניין שונה לגמרי: שם טיטניה מסרבת להחזיר לאוברון את הנער המשרת אותה… לא יכולתי כמובן שלא לחשוב על ההקשרים הארוטיים העולים על הדעת לנוכח מריבתם של שני אלה… אחרי שקראתי את כל מחזור הסונטות של שייקספיר ואחרי שתרגמתי אותן, אני מכירה מקרוב את המשולש הרומנטי שבו היה מעורב המספר – ויליאם שייקספיר מן הסתם. כמה הסתבכויות מתגלות שם, בסונטות. אילו אהבות ושמחות אבל גם בגידות, אכזבות, ייסורים, אהוב בוגדני שמתנה אהבים עם אהובתו של המספר, ועוד כהנה וכהנה, כל טוב ייצרי, ששרד מאות שנים וזמין בפנינו לקריאה).  

אבל נחזור לסדרה הנורווגית. אי אפשר שלא להתאהב בדמויות, ועוד יותר מכך – במקום שבו הסיפור מתרחש. אמנם לא מדובר בעבי היער, אלא בגינתו של בית ששוכן בחיק הטבע, על גדת הפיורד, צבעוני, מואר, יפהפה. ואי אפשר שלא להתפעל מהמשפחתיות ומהחברות שעמן מתחילים כל אחד מהפרקים: האנשים היפים האלה נפגשים כדי לחגוג את האור, היום, השמש, הקרבה, שמחת החיים. הם משחקים משחקי חברה פיזיים, משיכות חבל, קפיצות, הם שותים יין, שרים, צוחקים, ואז – בום! דרמה. סוד קשה נחשף. מפח נפש, ועוד אחד. בגידות, עלבונות, ועוד ועוד הפתעות… האם המשפחה הזאת, והחברים האלה, ישרדו את כל הגילויים? האם יתגברו עליהם?

טוב, מדובר בקומדיה. לא בטרגדיה. לא נצא מכאן עם דמעות בעיניים (אולי כן – של שמחה סנטימנטלית מענגת!).

בקיצור, מדובר בסדרה מקסימה, אסקפיסטית למהדרין. שווה כל דקה.