אריה סיון, "לחיות בארץ ישראל"

"לִהְיוֹת דָּרוּךְ כְּמוֹ רוֹבֶה, הַיָּד
אוֹחֶזֶת בְּאֶקְדָּח, לָלֶכֶת
בְּשׁוּרָה סְגוּרָה וַחֲמוּרָה, גַּם לְאַחַר
שֶׁהַלְּחָיַיִם נִמְלָאוֹת אָבָק
וְהַבָּשָׂר הוֹלֵךְ וָסָר, וְהָעֵינַיִם מִתְקַשּׁוֹת
לִדְבֹּק בַּמַּטָּרָה.

יֶשְׁנָה אִמְרָה: אֶקְדָּח טָעוּן
סוֹפוֹ לִירוֹת. טָעוּת.
בָּאָרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַכֹּל יָכֹול לִקְרוֹת:
נוֹקֵר שָׁבוּר, קְפִיץ חָלוּד

אוֹ הוֹרָאַת בִּטּוּל בִּלְתִּי־צְפוּיָה
כְּפִי שֶׁאֵרַע לְאַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה.

השאר תגובה