אלנה פרנטה: הספר השלישי (בלי ספוילרים) בסדרה הנאפוליטנית: מדוע הוא מסקרן כל כך

הדחיפות והלהיטות המתעוררות בתום קריאת הספר השני ברביעייה הנפוליטנית של אלנה פרנטה אינן שוככות בתום הקריאה של החלק השלישי. כי מסתבר שרביעיית הרומנים הללו הן בעצם ספר אחד עצום בגודלו. הספר השלישי, באנגלית, נפרס על פני 418 עמודים (ככל הידוע לי המתרגם אלון אלטרס שקוע בימים אלה בתרגומו לעברית), והרביעי ארוך עוד יותר: 474 עמודים. ביחד עם שני הכרכים הראשונים מדובר בנפח קריאה (וכתיבה!) אדיר. מדהים להיווכח עד כמה הספרים האלה סוחפים, עד שכמעט אי אפשר להניחם מהיד, או לוותר על האפשרות להמשיך במסע הקריאה ברצף.

הספר השלישי, הנקרא באנגלית Those Who Leave and Those Who Stay  − בעברית אולי "הנותרים והעוזבים", מבהיר כמה עניינים. ככל שהקריאה מתקדמת הולכת ומתערערת הוודאות כאילו אלנה פרנטה תיעדה ברביעייה הזאת את חייה, ושמדובר כאן למעשה באוטוביוגרפיה. אכן, יש בלי ספק קווי דמיון רבים בין הכותבת לדמות הראשית בספר, אלנה גרקו (אפילו השם הפרטי הבדוי – הן של הסופרת והן של הדמות – זהה), ואמנם הספר הראשון מתאר, בין היתר, את תהליך היווצרותה של סופרת, השני את תחילת דרכה עד לפרסום ספרה הראשון והשלישי את מה שקורה לה אחרי הצלחתו (ויש בו לא מעט ארס-פואטיקה מרתקת, שמעניקה הצצה אל האופן שבו פרוזה נכתבת), ואמנם מתבקש ומפתה לזהות את הכותבת עם בת דמותה, אבל נראה כי המשימה שהסופרת לקחה על עצמה חורגת בהרבה מתיעוד עצמי, ותיעוד הקשר רב השנים שלה עם לילה, חברתה מילדות. (ואגב כך, במהלך הקריאה של הכרך השלישי התעוררו בי ספקות אם לא מדובר בסופר, גבר. אכן, בין האפשרויות הרבות שאותם מונים המנחשים השונים עולים גם שמות של סופרים מוכרים, יותר ופחות).

בתום הקריאה של שלושה מתוך ארבעת הספרים נראה כי הם מבקשים לתעד תקופה בחייה של איטליה, את הלכי הרוח ששררו בה בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה, את השפעת ההתנגשויות בין קומוניסטים ופשיסטים על חייהם של תושביה, את העוצמה שהייתה לראשים של ארגוני פשע, את משמעותם של המעמדות בחברה האיטלקית. הספרים הללו בוחנים סוגיות כמו – מה היו סיכוייהם של איטלקים שנולדו עניים לשפר את חייהם באמצעות חינוך והשכלה, האם זוכים לכולם להזדמנות שווה, האם די בכישרון שאִתו אדם נולד כדי לאפשר לו להצליח, לא משנה היכן נולד, וכמובן, ובראש ובראשונה, בוחנים הספרים הללו את עומק הקשר בין שתי הדמויות הראשיות, אלנה ולילה. האם תיתכן אהבה עמוקה, אמיתית ומשמעותית בין שתי נשים? האם היא יכולה להישאר יציבה לאורך עשרות שנים? מה כוחה, והאם הנדיבות והדאגה, ההזדהות והחמלה, חזקות יותר מהקנאה?

ובכלל, בודקים הספרים הללו את משמעותה של יציבות. האם יש לה בכלל סיכוי להתקיים. אחד המרכיבים הבולטים ביותר ברומן הנפוליטני הזה  − למעשה אפשר להתייחס לכל אחד מארבעת הרומנים כאל פרק רב מידות המרכיב אותו – הן התהפוכות המתרחשות בלי הרף. בכל פעם שנדמה כאילו נוצרת יציבות כלשהי, מסתבר שהיא בעצם זמנית. העשירים מתרוששים. העניים מתעשרים. מצבים שנראים סופניים מסתברים כהפיכים. סודות נחשפים בלי הרף, לפעמים מפתיעים ולפעמים מדהימים, מבוי סתום נפתח בלי שום קושי ודרך סלולה מתגלה כדרך חתחתים. הדמויות אינן יודעות אף פעם מה צפוי להן ולאן יובילו אותן החלטותיהן. מה שנראה בלתי אפשרי נהפך לפשוט, הישגים מתגלים ככישלונות וטעויות מסתברות כהחלטות מוצלחות.

האם לא כך מתנהלים חיינו? הפוגות קצרות של יציבות מדומה, שמתוכן פורצים בלי הרף שינויים? לרגעים נדמה כאילו אלנה פרנטה נוקטת בטכניקה הערמומית אך היעילה של הסדרות הידועות לשמצה של אופרות סבון: כל פרק מסתיים בשאלה נוקבת, בשינוי מדהים, בהפתעה בלתי מובנת ומסקרנת מאוד: אז מי בכל זאת האבא של התינוק שנולד? ומניין צץ פתאום האהוב מהעבר הרחוק שנעלם ולא נראה במשך שנים ארוכות? ומה, ייתכן שהמאהב הלוהט ההוא בעצם מסתיר את זהותו המינית האמיתית? עוד ועוד שאלות כאלה מתעוררות, נענות, ומפנות את מקומן לתהיות חדשות, מסקרנות לא פחות. אלה מופיעות בעיקר בסופו של כל "פרק", כלומר – בסופו של כל ספר, שלא לציין את השאלה המרכזית, המופיעה ממש בעמודים הראשונים של הספר הראשון: היעלמותה של לילה והתהייה מה בעצם קרה לה, היכן היא, ומה הביא להחלטתה להסתלק מהבית, לקחת את כל חפציה האישיים ואפילו להעלים את עצמה מכל התצלומים שלה.

למרבה השמחה, ובתקווה לגלות את התשובות לכל השאלה, המסע יתחיל בעוד זמן קצר מחדש, הפעם אל החלק הרביעי והאחרון. איזו הרפתקה!

Those Who Leave and Those Who Stay
Translated from the Italian by Ann Goldstein


החברה הגאונה
שם המשפחה החדש

14 מחשבות על “אלנה פרנטה: הספר השלישי (בלי ספוילרים) בסדרה הנאפוליטנית: מדוע הוא מסקרן כל כך”

  1. נמצאת באמצע הכרך הרביעי בתרגומו לאנגלית. כל הכבוד שכתבת על הסידרה באמת בלי שום "ספולרים". מעידה על עצמי שכבר מזמן לא נהניתי לשקוע במין קריאה נעימה ואובססיבית למחצה – משהו ששייך יותר לחוויית נעורים. מחפשת עוד ספרים מורכבים וכתובים היטב שחסרונם ניכר בחיי.

    Liked by 1 person

  2. כל הכבוד לכתיבה ללא ספוילרים. זה לא פשוט..ובמיקרה הזה, ספוילרים יכולים להיות חמורים מאוד. כל כך הרבה הפתעות יש בספרים האלו של פרנטה..תדהמה.. פעמים רבות פשוט נעצרה נשימתי.

    אהבתי

  3. קראתי את השלישי והרביעי באנגלית ואני מהופנטת. מחפשת אנשים לדבר איתם על רביעיית הספרים הזו.. בכלל לא מבינה איך אנשים עחרו אחרי שניים בלבד ו.. הפרופורציה לאחר קריאת כל הרביעיה.. זה עולם אחר

    אהבתי

  4. קראתי בינתיים רק את הכרך השני בסדרה הנאפוליטנית ואני שותפה להתלהבותך אבל התפעלותי הייתה גדולה יותר כשקראתי את הרומנים "אהבה מטרידה" ו"ימי הנטישה". הכרך שקראתי יוצר רושם של אוטוביוגרפיה אף אם הוא והסדרה כולה אינה ממש כך, כפי שאת מסבירה, בעוד ש"אהבה מטרידה" ו"ימי הנטישה" הם רומנים שבהם באה לידי ביטוי גאוניותה של הסופרת (או הסופר, מי יודע).

    Liked by 1 person

      1. אני קוראת את ספריה של אלנה פרנטה בתרגומם הצרפתי ומצאתי רק את הכרך השני של הסדרה הנאפוליטנית בספרייה הציבורית. אני מאוד מעוניינת לקרוא גם את שלושת הכרכים האחרים, ואחכה לשעת הכושר שבה יהיו פנויים בספרייה.

        קראתי גם עוד רומן שלה, שמשתייך לקבוצה של "אהבה מטרידה" ו"ימי הנטישה" וכותרו הוא "הבת האפלה", אבל פחות אהבתי. זהו רומן מצוין, כמו כל מה שאלנה פרנטה מוציאה תחת ידה, אבל לעניות דעתי הוא לא מגיע לגאוניות של השניים האחרים.

        היא הוציאה גם ספר לילדים ועוד ספר שהוא אוסף של מכתבים שכתבו לה ותשובות שהיא נתנה אבל אלה לא תורגמו לא לעברית ולא לצרפתית. בספר הזה, לפי סיכומו, היא מגלה מדוע היא מעדיפה לשמור על אלמוניות ולא להעניק ריאיונות, מהן תחושותיה כשיוצא ספר שלה לאור, מה היא מרגישה שכיוצא סרט המעובד מספרה, וכו'.

        אהבתי

            1. הספר הזה יצא לראשונה באיטליה כבר ב-2003 ואחר כך שוב ב-2007, מועשר בתשובות נוספות, וכנראה תורגם רק עכשיו לאנגלית לאור ההצלחה הפנומנלית של הסדרה הנאפוליטנית בארה"ב.

              אהבתי

          1. שלום עפרה,
            נקלעתי במקרה לבלוג שלך, לאחר שחיפשתי בגוגל תמונות של פרנטה, והיה שם קישור אלייך.
            אכן היטבת לכתוב על פרנטה שאני אוהב מאוד בעודי שקוע בקריאת ספרה השני בתוחלת שלא ייגמר כל כך מהר. בכלל יש בי משיכה ארכאית לספרות האיטלקית, אולי משום ששפת אמי הייתה איטלקית קולוניאלית. ביקרתי בנאפולי, סורנטו, אמאלפי והתיאורים הנפלאים של פרנטה של רחובות העיר המיוחדת הזאת הצליחו להוליך אותי שוב בסמטאותיה ולחוות את האווירה ו"הדיאלקט" הנפוליטניים.
            אכתוב לך שוב כשיגיע הספר השלישי.

            Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s