מתחת לכותרת שמו של הספר מופיע ציטוט שחתומה עליו מישהי ששמה קייטי ברמלי: “קסום ורומנטי להפליא”, כך שאין הפתעות. גם הציור המופיע על העטיפה מעיד על הז’אנר: רואים בו אישה צעירה על רקע נוף צבעוני, ים בתים, צמחייה ירוקה, פרחים. מה אמרנו? קסום ורומנטי!

ייתכן שצריך לקרוא פעם אחת גם ספר מהסוג הזה, כדי לדעת על מה מדובר. והרי יש לספרים הרומנטיים והקסומים הללו שוק נרחב מאוד של קוראות שנהנות לדאות על גלי הקסם (הרומנטי להפליא) המובטחים להם. העלילה חייבת כמובן לכלול התאהבות של צעירה יפה ועצובה וגבר נאה ורב עוצמה. אחרי אי אלה תלאות וסיבוכים (קלים! אנחנו במציאות קסומה, לא לשכוח!) בני הזוג יכירו באהבתם, יתנשקו, ובקרוב מאוד יינשאו. העתיד ורוד. ההווה קסום. האושר בלתי נמנע.

מה עוד בלתי נמנע? הקלישאות: לתינוקת יש “ריח מקסים”, ובני הזוג חווים רגע “עז וחושני”; התיאורים הגנריים: “הם ניתקו זה מזה אחרי נצח של אושר מעורב בעצב”, שמות התואר הרבים: “היא נראתה מהממת, זהובה, קטנטונת ונוצצת”, וכן, שם התואר השגור ביותר הוא הטיות שונות של המילה “מהמם”, לפעמים כמעט ברצף, באותו משפט: “אני מתגעגע לפנים המהממות שלך”, הגיבורה רואה “דלפק זכוכית מלא ביהלומים מהממים”, בני הזוג “ראו את הגינות המהממות” ואז התיישבו “בדממה המומה”…

אין, כמובן, תיאורי מין בוטים: הרומן הרומנטי נועד לקוראות מעודנות והוא מדיף ניחוחות של ורדים ושל בושם. אין בו הצחנה הנודפת מהתעלות הממשיות בוונציה, בוונציה שבספר מסתלסלים מעל התעלות ניחוחות של פיצה ושל תבלינים, כפי שמדמיינת אותן הסופרת. אין בו גם ריחות העולים מגופם של בני אדם: כאן המגע ביניהם רומנטי וקסום, לכן “זאת הייתה הרגשה מדהימה ונהדרת”, לצד “היא מרגישה את “גבו האיתן” ואת “שרירי הבטן המתוחים שלו מתחת לקצות אצבעותיה, שנכרכו סביב גופו.” שיא התעוזה מגיע כאשר “לשונו השתלבה בלשונה וכל גופה עקצץ מכמיהה אליו”. 

אני מניחה שמי שכתיבה כזאת מהממת אותה, תחוש המומה כדבעי. 

Alex Brown, A Postcard From Italy

מאנגלית: אסנת הדר