לאה גולדברג, "על האשם"

א
וְנֵדַע כִּי אָשַׁמְנוּ מְאֹד,
כִּי הָיִינוּ עֵדִים לְמוֹתוֹ הַמְכֹעָר שֶׁל עוֹלָם שֶאָהַבְנוּ כָּל כָּךְ
כִּי כָּבֵד מִדִּמְעוֹת אֲבֵלִים, מִלֵּילוֹת נְדוּדִים,
כָּבֵד דִּמְכֶם הַנִּשְׁפָּךְ.

לֹא שִׁכְחָה נְבַקֵּשׁ, וְהַנֵּס, אִם יָבוֹא, לֹא יַצִּיל,
כִּי היָה הַמָּגוֹר וְאֶת מִי עוֹד יִגְאַל הַמַּלְאָךְ,
תְּפִילָּתֵנוּ נָדַמָּה מִכְּבָר, הַיּוֹם הֶאֱפִיל,
אַל תִּסְלַח לָנוּ אֵל, אֵל מָלֵא רַחֲמִים, אַל תִּסְלַח!

ב
הֲנוּכַל עוֹד בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְהַבִּיט בְּעֵינֵי יְלָדֵינוּ
בְּחִיּוּךְ שֶׁנִּרְגַע וְקוֹרֵן בְּשַׁלְוַת-הֲתְּבוּנָה?
לֹא טָבַלְנוּ יָדֵינוּ בְּדָם, וְִהנֵּה הוּא דָבַק בְּיָדֵינוּ,
אֲשֵׁמִים וּכְפוּפִים נַעֲלֶה בִּשְׁלַבֵּי הַזִּקְנָה.

וְהָיוּ, הֵן גַּם לָנוּ הָיוּ, בְּחֶדְוָה לֹא נִשְׁכַּחַת
שְׁלוּלִיּוֹת עִם גִּשְׁמֵי הָאָבִיב וּבִרְכַּת שַׁלָּכוֹת
וַעֲצֵי הַתַּפּוּחַ עָמְדוּ בַּעֲדִי הַתִּפְרַחַת
וּבְפֶתַח הַבַּיִת חִיכּוּ לָנוּ אָח וְאָחוֹת.

וְהָיִינוּ קְטַנִּים וְחֶלְקַת לְחָיֵינו בּוֹעֶרֶת,
לְמִשְׁמַע אַגָּדָה עַל כּפָּה אֲדֻמָּה וְהַזְּאֵב,
וְצִפִּינוּ מְאֹד לְבַגְרוּת אֱנוֹשִׁית וְאַחֶרֶת,
לִשְקִיעָה שֶׁל פִּיּוּס וּלְחֶסֶד אוֹרָהּ הַכּוֹזֵב.

אֶבְיוֹנִים, עֲרֻמִּים, אֲשֵׁמִים, אֵין מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ
מַצְדִּיקִים אֶת הַדִּין, נַעֲלֶה בִּשְׁלַבֵּי הַזִּקְנָה
וּבְאֶפֶס אוֹנִים נְיַחֵל לְבוֹאוֹ שֶׁל אוֹרֵחַ,
לְבוֹאָהּ שֶׁל שָׁעָה אַחֲרוֹנָה.

ג
כַּאֲשֶׁר עוֹד לֹא שַׁרְתִּי, אָשִׁיר לְךָ שִׁיר,
עוֹלָמִי, עוֹלָמִי הַגּוֹוֵעַ,ַ
לִשְׂדוֹתֶיךָ בִּצְעִיף-אַלְמְנוֹת – הַסַּגְרִיר,
אַדְמָתְךָ בְּפִצְעֵי רְגָבֶיהָ –

כִּי הָיִינוּ לְךָ עַד אֵין גְּבוּל, עַד אֵין שֵׁם
וְעֵדִים הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל,
כִּי סָגַדְנוּ לְךָ, כָּל בּוֹגֵד וְאָשֵׁם,
אַתָּה מָעַלְתָּ הַמַּעַל,
כִּי עָמַדְנוּ מִנֶּגֶד בְּיוֹם הַהֶפְרֵד,
נִכְנָעִים, חֲתוּמֵי שְׁפָתַיִם,
וְרָצִינוּ לִשְׂנֹא, וְהַלֵּב לֹא צִיֵּת
וַיֶּאֱהַב, וַיֶּאֱהַב שִׁבְעָתַיִם…

דבר, 23 אפריל 1943⁩ 

3 thoughts on “לאה גולדברג, "על האשם"”

  1. מזעזעת אותי בקריאת השיר האקטואליות שבו – דברים שנכתבו בכאב ובצער ללא גבול על מה שעוללו הנאצים לבני עמנו וידנו קצרה מהושיע, נכונים, מילה במילה, על מה שמעוללת עכשיו ממשלת ישראל הריבונית לאזרחיה ולחייליה. איך זה ייתכן? איך הגענו לאימים כאלה?

  2. מוזרה השגיאה הדקדוקית בסוף הבית הראשון – "כִּי כָּבֵד מִדִּמְעוֹת אֲבֵלִים, מִלֵּילוֹת נְדוּדִים/ כָּבֵד *דִּמְכֶם* הַנִּשְׁפָּךְ". ראשית, צ"ל: דַּמְכֶם. חיפשתי ודומני שהטעות הזאת חוזרת בכל מקום. ולי נדמה שמדובר בכלל בטעות גדולה יותר, טעות הגהה של השיר המקורי – אף שאם אני צודקת, מן הסתם היו מתקנים זאת הרבה קודם:
    האם לא הגיוני להניח שהשורה האחרונה בבית היתה צ"ל *כּוֹבֶד דַּמְכֶם הנשפך", שהוא כבד יותר מדמעות אבלים? וכך כל המשמעות של הבית הזה נעשית ברורה יותר! לא?

    1. אני חושבת שאת צודקת. ולכן העליתי את צילום השיר מתוך עיתון דבר. אם תלחצי על הדף השלם שבתחתית העמוד אצלי תגיעי ישירות אל אותו עיתון שממנו גזרתי את השיר. את חושבת שהייתי צריכה לתקן את הניקוד בגירסה העליונה שהעליתי, לא זאת המצולמת?

השאר תגובה