בְּתוֹךְ לִבִּי כְּלוּאָה צִפּוֹר עִוֶּרֶת
וְקוֹל שִׁירָהּ מָתוֹק מֵרֵיחַ וֶרֶד,
אֲבָל אַתָּה אֲשֶׁר מָאַסְתָּ בִּי
לִפְתֹּח לֹא תֹאבֶה אֶת סְגוֹר־לְבִּי.
בַּחֲלוֹמוֹת לֵילִי כִּבְמִכְמֶרֶת
נָצוֹדָה קוֹנְכִיָּה וְסוֹד דּוֹבֶרֶת,
אֲבָל אַתָּה שֶׁכֹּה יָקַרְתָּ לִי
לָדַעַת לֹא תֹאבֶה אֶת סוֹד־לֵילִי.
וּמָוֶת כִּי יָבוֹא וּבְשַׁלְהֶבֶת
שַׁלְוָה נִצְחִית אֶת יָם לֵילִי יָאִיר,
זָהִיר וְרַךְ יִסְגֹּר אֶת שְׁמוּרוֹתַי,
יַצְמִיד אֵלַי הָאֹזֶן הַקַּשֶׁבֶת
וְיַאֲזִין לַלַּחַשׁ וְלַשִּׁיר
עַד בְּיָדָיו אַפְקִיד אֶת אוֹצְרוֹתַי.
היא כיונה ל’ליל אהבה אמיתי’ – לא רק פורקן גופני מהיר….
אולי צדק הצייר הצרפתי לז’ה -“בחיים זה או שהאמנות נהדרת והחיים מחורבנים, או שהאמנות מחורבנת והחיים טובים…”
קצת סכמטי,אפוריזמי, אבל יש בזה משהו.
אולי.
שיריה של גולדברג נהדרים ועוצמתיים. כמה טראגי שהם נכתבו בידי אשה שלא ממש חוותה אהבה. היא עצמה אמרה – “את כל שירתי הייתי נותן בעבור ליל אהבה אמיתי אחד”.
שכר-המשוררים ?
אריה קרישק
אכן. ועם זאת, אני לא בטוחה שאני מאמינה לה. לא בטוחה שהייתה באמת מוותרת על גאונותה, בתמורה לאיזה “ליל אהבה”…