מפעים להיווכח עד כמה מרתק, משעשע ומחכים יכול להיות ספר העוסק בסוגיות הקשורות בלשון, וליתר דיוק – בעיקר בלשון העברית. אכן, הוא צופן שלל הפתעות, שכל אחת מעניינת יותר מקודמתה, ומגוון הנושאים העולים בו נרחב ועשיר.

שמות הפרקים יכולים להעיד על תוכנם: “מאיפה אמרת שאת – על מקורות מילים”, “תיבות האוצר: על מקורות של מטבעות לשון וביטויים”, “העברית מדברת עם חברות: יוונית, ארמית, ערבית, אנגלית”, “מי נתן לך רישיון – על יחסינו המורכבים עם השפה התקנית”, “צורה לך: עיצוב הטקסט וגופנים”, “הכוח שמאחורי הכס: מחשבות על עריכה”, “לשם ובחזרה: ענייני תרגום”, ולבסוף – “מה השפה אומרת עלינו?”

שלומית עוזיאל היא, כך נכתב על גב הספר, “עורכת תוכן ולשון בעלת רקע אקדמי בלשון ובבלשנות, במדעי החיים ובהיסטוריה ובפילוסופיה של המדע”. הרקע שלה, המעיד על עניין בתחומים רבים, מתבטא בספר, שכן הוא נוגע בשלל נושאים, ועושה זאת בהומור ובחן.

עוזיאל מתבלת את דבריה בהערות משעשעות. למשל, כשהיא מראה כיצד, ומסבירה מדוע, יש למילה “למפרע” משמעות כפולה וסותרת! : “1. מראש. 2. לאחר מעשה”, היא מוסיפה, “לך תשתמש במילה כזאת כדי לכתוב חוזה”. כשהיא מספרת על המילה האנגלית defenstration היא מבארת “שפירושה זריקה של מישהו או משהו מהחלון”, ותמהה: “אוקיי, אנשים, איך קרה שהייתם צריכה מילה כזו? זה קורה אצלכם הרבה?”

כל אחד מהפרקים ותתי הפרקים מכיל הפתעות ומתנות קטנות לקורא. חשבתם למשל על כך שהמילה “לאבק” אוחזת בשתי משמעויות מנוגדות, כמו גם המילה “לקלס”? מתי שמתם לב לביטויים הדתיים ומילים הקשורות בפולחן שכולנו אומרים בלי לשים לב, ובלי שום קשר למקורן? “עברה”, “קורבן”, “חרם” “לכהן”, “ואפילו”, היא מוסיפה, “המילה ‘נסיך’, שמקורה במנהג לנסוך שמן על אדם המתמנה לתפקיד חשוב (למשוח אותו), כדי לציין שהוא ממלא את תפקידו בחסד האל”. מעניין!

בהקשר דומה מביאה עוזיאל ביטויים שגורים בפינו: “לשאת עול”: אם כי עול “כבר אינו אביזר שמופיע בחיינו”, או “לא תחסום שור בדישו”, אם כי נראה שאף אחד מאתנו לא ראה מימיו שור דש… 

שאלה: מה מקור המילה “חרסינה”? תשובה: “מתברר שהיא מרמזת לארץ שבה ייצרו לראשונה את החומר היפה הזה; ‘חרסינה’ היא הֵלְחם, כלומר חיבור, של המילה ‘חרס’ ו’סין'”. (ובאנגלית, כזכור, הכלים נקראים china! ברור! הכול מתחבר…!)

זוכרים את המילה “מהפך”? היא מופיעה בתת הפרק “גבירותיי ורבותיי, מהפך: הרגעים שהולידו מילים”, ומסתבר שחיים יבין לא היה הראשון שיצר מילה. גם המילה defenstration, למשל, נוצרה “בעקבות אירוע היסטורי שהתרחש בפראג בשנת 1618”! 

שמחתי מאוד לפגוש בספר מכרים. למשל, את הבלשן גיא דויטשר, שמספרו (“הנפלא”, לדבריה, וכמה שאני מסכימה!) גלגולי לשון היא מצטטת, ומראה כמוהו איך מטפורות הן המקור של כל מושג מופשט. בדיון על כך היא מראה כיצד ממש בימינו הולכת ונוצרת מטפורה חדשה שנהפכת למילת היחס “מול”: לא עוד מצביעה על מיקום במרחב, אלא “ברובד הלשוני הדיבורי היא משמשת במשמעות המופשטת עוד יותר של שיתוף פעולה בין גופים נפרדים”. 

שמחתי במיוחד בפרק שבו עוזיאל דנה בצירוף מוכר מאוד באנגלית: olive skin. מאז ומתמיד תמהתי מה פירוש שם התואר, ולמה בעצם מתכוונים דוברי האנגלית כשהם משתמשים בו. עור בצבע זית? כלומר – ירקרק? מי ראה אי פעם בני אדם שזהו גון עורם? לא כך מציירים חוצנים? עד כדי כך תהיתי, שבדקתי בגוגל איך בעצם נראה צבע עור כזה… בדיון שעוזיאל עורכת על הצירוף היא מראה שאני צודקת: לדוברי עברית הצירוף מוזר, ולכן יש לשקול את תרגומו לעברית: בהחלט לא “עור בצבע זית”.  

אהבתי במיוחד את הדוגמאות לשמות שזכו למשמעות הפוכה מזאת שהייתה להם במקור: “‘לוליטה’ למשל הוא שם קוד לקטינה פתיינית, ולא לילדה מנוצלת מינית”. בדיוק כך!

נהניתי במיוחד מתת הפרק שבו עוקבת עוזיאל אחרי המסע המשעשע של מילה מעברית וחזרה אליה. זה הולך כך: המילה העברית “שמועות” התגלגלה ליידיש כ”שמועס”, כלומר –  פטפוט, וברבים –  “שמועסן”. משם היא חדרה לאנגלית האמריקנית: כ-“shmooze”, כלומר פטפוט, ובעיקר כזה שנועד לשמר קשרים מקצועיים. והנה המילה “סגרה מעגל וחזרה אל העברית. במעבר מהאנגלית לעברית שמרה ‘שמוז’ רק על המשמעות הספציפית יותר של שיחה למטרת נטוורקינג, וצורתה משקפת את התחנות שעברה: בדרך כלל היא מופיעה עם הסימוית האנגלית ing-  –  כלומר לא ‘שמוז’, אלא ‘שמוזינג'”. 

מסען של השמועות בדרכן אל השמוזינג הוא רק דוגמה אחת מיני רבות בספר מרתק ומומלץ מאוד.