את ספרה הראשון של אילה בן־פורת, וזרח הלילה, שראה אור ב־2006, קראתי בהתרגשות ובהתפעמות. המונולוג הפנימי של נער פגוע, "בעייתי" כביכול, שאנחנו פוגשים אותו לראשונה במוסד לעבריינים צעירים, חשף אמיתות מכאיבות, ונכתב במיומנות מרשימה.
לפיכך הזדרזתי לקרוא גם ספרה החדש. לא ידעתי מראש שהז'אנר שלו שונה מאוד, אבל עד מהרה גיליתי שגם הוא מרתק ונוגע ללב.
כוונות טובות מתחיל בבוקר עם סיגל, שמתעוררת מבוהלת מטריקת דלת בתוך דירתה, ומתעשתת: הילדים לא בבית, היא לא צריכה לחשוש להם, "זה סוף שבוע של מיכאל. היא לבד בבית". ההתחלה לכאורה מתעתעת, כי נוצרת ציפייה לרומן על משפחה שמתפרקת, ואולי לא? אולי מיכאל פתח לאחרונה בתהליך של חזרה הביתה, כי נמאס לו לחיות לבד, כי הוא מתגעגע לחיי המשפחה וליציבותם?
תוך כמה עמודים מתברר שבעצם לא, אנחנו בעצם בתוך סיפור בלשי, שכן סיגל היא חוקרת משטרתית. אז בכך הספר יעסוק: ברצח של אישה צעירה, יפה להפליא, שגופתה התגלתה במרתף בית דירות בגבעתיים. עד מהרה מתברר שהנרצחת חיה במעין קיבוץ עירוני, ביחד עם בעלה ובתה הקטנה. ברגע הראשון אפשר להניח שהפתיח הוא רק מעין דלת כניסה לסיפור העיקרי: החקירה ופענוח הרצח. מי הנרצחת? מי הם חברי הקיבוץ הללו? מה מניע אותם? מדוע כולם מדברים על הנרצחת ומתארים אותה כמעט באותן מילים? האם אפשר להאמין לדבקות שלהם בערכי השוויון המופתיים והתיאור של החיים המשותפיים ההרמוניים כל כך שכולם חוזרים עליהם בחקירה?
עד מהרה אנחנו מגלים שוב שהעלילה הבלשית שלובה בתוך העניין העיקרי שבו עוסק בכל זאת הרומן: משפחה, יחסים זוגיים, בגידות, אובדנים.
החקירה המרתקת כשלעצמה, משקפת הבטים בחייה האישיים של סיגל החוקרת, ובעודה לומדת על חייהם של הנחקרים השונים, היא בעצם מגלה צדדים אפלים שאינה ערה לקיומם, בחיים שלה עצמה.
הכול משתלב היטב, הדמויות מתפתחות בצורה משכנעת, ויש בספר רגעים מכמירי לב, אם כי מדובר לכאורה ב"סתם ספר מתח בלשי" – סוגה ש"נחשבת" פחות, ולא בצדק!
ראינו כבר בספרות העברית ספרי בלש ראויים – אלה של בתיה גור, שולמית לפיד, דרור משעני – שבכל אחד מהם יש ערך מוסף, מלבד המתח שהם יוצרים והסקרנות של "מי עשה את זה?" שהם מספקים. (אני תוהה אם ראוי שאהיה נחתום המעיד על עיסתו, ומתפתה למרות ההסתייגות לעשות זאת ולהוסיף למדף גם את הספר שלי, רצח בבית הספר לאמנויות שזכה בשעתו לתשומת לב ולביקורות אוהדות. גם אני ניסיתי אז לשלב עלילת רצח ופענוח עם אמירה משמעותית שחורגת מעבר למתח…)
בעקבות הקריאה של כוונות טובות גיליתי שבן־פורת פרסמה ב־2019 ספר מתח קודם, האישה שלא הייתה, ושגם שם סיגל, החוקרת המשטרתית, מככבת. עכשיו אשמח לקרוא גם אותו. אני הרי כבר מכירה את סיגל, ולכן סקרנית לדעת מה היה אתה ועם מיכאל שלה – לפני כוונות טובות. (יהיה ספר שלישי בסדרה? יתרחש תיקון לחיי הנישואים שלהם? אפשר רק לקוות…)
כתר, 2025
323 עמ'
עורך: אלי הירש
קראתי בעקבות המלצתך, ולטעמי הספר בהחלט לא רע, כתוב היטב ואף מותח למדי (אם כי לא קשה לנחש את פתרון התעלומה), אבל לצערי לא התלהבתי…
מבינה. 🌹
תודה על ההמלצה, ואכן ברצח בבית ספר לאמנויות היו מסרים .
תודה!