שבועות או שבועות? ש' בקמץ או בשווא?

שניהם.

הראשון – נותן כותרת לחג הנספר ממחרת הפסח.

השני – מלמד משהו מהותי על החג הסובב סביב שבועה. ושבועה היא עניין גדול במחשבה היהודית.

השבועה העוצמתית המפורטת והנחרצת היא זו של רות המואביה לחמותה נעמי: שבועה שמרמזת על סיפורו של אברהם אבינו. אלא שהוא עוזב את ארצו מולדתו ובית אביו אל הבלתי נודע, בצו חיצון. צו האל האחד שאין בלתו ריבון כל העולמות,  בעוד שרות עושה את הליכתה מכח צו אהבתה, דאגתה ומחוייבותה המוסרית לחמותה הזקנה, האלמנה, השכולה והענייה, שירדה מנכסיה הכלכליים ואולי גם החברתיים.

רות מייצגת את כל מה שהוא אנטי כוח. המגילה הנקראת בחג מתן תורה היא על שמה של נערה מואביה שהחוק מדיר אותה עד דור עשירי מקהל ה'.

זהו סיפור חתרני פמיניסטי ומוסרי, המעמיד – עוד לפני הלל הזקן – את כל התורה על רגל אחת: רגלה של אהבה נדיבת לב,  מסירות ללא תנאי, אמפתיה ואחריות לחלש.

שתי הנשים המוחלשות הללו מצליחות לתקן את תוכניתו של האל: מאל מתעמר ונוקם הוא נעשה אל משקם ובונה המחדש את בית נעמי.

מישהו ידע כבר אז שאהבה יכולה לחולל פלאים באלוהות ובקוסמוס, אך שורשיה ביחסי משפחה וביחס החברה לחלשיה.