חמלה היא רגש לא יציב. יש לתרגם אותה לפעולה, אחרת היא קמלה. השאלה היא – מה לעשות עם התחושות שהתעוררו, עם הידע שנמסר. מי שמרגיש שאין שום דבר ש"אנחנו יכולים לעשות – אבל מי אותם 'אנחנו'? – ואין גם שום דבר ש'הם' יכולים לעשות – אבל מי אותם 'הם'? – מתחיל להשתעמם, ולהיעשות ציני ואדיש".
מעניין מאוד.
היסוד ה"מערבי" החזק של פעולה במקום "הכלה" הנחשב משום מה "מזרחי" בולט בטקסט הזה מאוד.
ונכון מי הם "אלה"; "הם"?
נכון מאוד.