בהתחלה חייכנו זה אל זה. שהרי האיש שלי, המכונה כאן "עורך הבית", ערך ספרים רבים מאוד. גם אני, כמו כותבים ומתרגמים אחרים, נעזרת בו כבר עשרות שנים, סומכת עליו, לא מוציאה לאור שום טקסט שכתבתי לפני שהוא מאשר ("משחרר") אותו. במה שקשור לעריכה אני אצלו אחת מרבים (ככותבת, יש להדגיש, לא משום בחינה אחרת…), אבל את עניינו של הסרט התיעודי שהתחלנו לראות הכרנו מקרוב: הוא עוסק ביחסים ארוכי השנים שבין סופר לעורך שלו. 

הגענו אל הסרט באקראי, בעקבות עלעול יגע בספריית הסרטים המוצעים ב־Yes VOD (נמסר לי שהוא קיים גם בApple TV). ראיתי שהוקרן בפסיבל דוק אביב 2023, ואמרתי בליבי – מה יכול להיות? כדורגל הרי לא מעניין אותנו (לכל היותר – צופים בחמש הדקות האחרונות של משחק, אם נקלעים אליו במקרה…) ויחסים שבין סופר ועורך הרי יכולים להיות מעניינים.

"מעניינים"? מרתקים! כל כך!

אז זה מה שיש בסרט: הוא עוסק ברוברט קארו, סופר שזכה בפרס פוליצר על ספרו הראשון The Power Broker, ובעורך המיתולוגי שלו, בוב גוטליב. 

בתו של גוטליב היא זאת שהחליטה ליצור את הסרט על שני הענקים הללו, שליוו את כל חייה, והם נעתרו לה, רק אחרי הפצרות רבות, אבל העלו שני תנאים: הם יתראיינו בנפרד, ובקטע הקצר שבו תצלם אותם עובדים ביחד, היא תשתיק את הקול. "זה אינטימי מדי", הסביר הסופר, והעורך הסכים אתו לחלוטין. 

התוצאה מופלאה. לא פחות. הסופר והעורך הללו כבר כבני תשעים. שניהם מודעים לקוצר הזמן שעדיין עומד לרשותם. (למרבה הצער, העורך הלך לעולמו לפני שנה, בגיל תשעים ושתיים). בסרט הוא חי מאוד, ערני, חריף ותוסס, וגם משעשע ביותר. הוא מסביר את מהות הקשר שיש בין עורך לכותב. את הצניעות שבה עליו לגשת אל הטקסט, במטרה אחת: לשפר את יכולתו של הסופר לומר בדיוק את מה שהוא רוצה! 

גוטליב רואה בעצמו קורא אולטימטיבי. זה מה שהוא עושה רוב הזמן, מילדות. (הוא שימש גם כמנהל האמנותי של להקת בלט, תחום שאפשר לו, לדבריו, לעסוק גם במה שאינו קשור רק במילים). 

מעניין מאוד לשמוע על הוויכוחים המרים שהשניים נהגו לנהל – רבים מהם התמקדו בפסיקים או בסימן הפיסוק הנידח שבאנגלית יוחד לו שם – semi colon – ובעברית הוא נקרא פשוט "נקודה־פסיק". בעניין זה קוריוז: פעם קיבל אריק טקסט לעריכה שבו למרבה הפליאה הופיע שוב ושוב הרצף המוזר .,  אחרי בירור קצר התפענחה התעלומה: לכותב הטקסט העירו שכדאי לו להשתמש מדי פעם בסימן הפיסוק נקודה־פסיק (כך ;). מסתבר ששמו של הסימן בעברית בלבל את הכותב, שלא ידע שמדובר בסימן העומד בפני עצמו, "לגובה"…

אולי רק – או בעיקר! – מי שידעו ויכוחים כאלה, כמונו, יכול לחייך בהנאה צרופה. כן! ברור שאפשר להתווכח עד חורמה על כל סימן פיסוק! והרי הקשר בינינו החל כמעט בוויכוחים נוקבים על מקומו של פסיק! 

מעניין שבעתיים לשמוע על המוטיבציות והדחפים שהניעו את רוברט קארו לכתוב את ספריו.

הספר הראשון, זה שהנחיל לו תהילת עולם כסופר־חוקר בתחום העיון, עוסק בנושא שנראה לכאורה לא מעניין בעליל: דמותו של רוברט מוזס, איל הון אמריקני שצבר את הונו בסלילה של  אוטוסטרדות ובנייה של גורדי שחקים, עד ששינה לגמרי את העיר ניו יורק. מה בעצם יכול להיות מעניין בכך?

מסתבר שרוברט קארו גילה נקודת מבט יוצאת דופן ומאלפת, שקשורה בפעילותו של רוברט מוזס: הכוח העצום שצבר, היכולת האינסופית שלו לשנות לא רק את קו הרקיע והנוף של העיר ניו יורק, אלא גם – השפעתו העצומה על חייהם של תושבי העיר. לא פעם – השפעה שלילית, עד כדי הרס מרקם החיים בשכונות שהכבישים המהירים שנסללו בהן שינו לחלוטין את אורחות חיי האנשים שגרו בהן.

אחרי שכתב את הספר עב הכרס (העורך והסופר מספרים איך נאלצו לקצץ אותו, כדי שהוצאתו לאור תתאפשר, לא מכיוון שהיו חלקים טובים פחות בכל מה שקארו כתב, אלא רק מטעמים פרקטיים: ספר לא יכול להכיל יותר מ־1344 עמודים!).

אחרי שספרו הצליח ברמות בלתי נתפסות (שני נשיאים, קלינטון ואובמה, מספרים עד כמה השפיע עליהם, ובשידורים מבתיהם של אנשים ידועי שם רבים אפשר כמעט תמיד להבחין בספר עב הכרס המונח מאחוריהם על אחד המדפים), החל לחשוב קארו על הפרוייקט הבא שלו. בדיעבד התברר שהעבודה עליו תימשך עשרות שנים, ולמעשה – עדיין לא הסתיימה!.

קארו כותב את הביוגרפיה של הנשיא האמריקני לינדון ג'ונסון, מי שזכה בתפקיד בעקבות ההתנקשות בחייו של קנדי.

התכנון המקורי היה – ביוגרפיה בשלושה כרכים,  זו הלכה והתארכה. קארו עובד כיום על הכרך האחרון, החמישי! 

הכול מחכים בנשימה עצורה לקרוא על ג'ונסון, שקורותיו כרוכים בקשר הדוק עם ההיסטוריה של ארצות הברית המודרנית. חלק מגילוייו המרעישים של קארו כבר התפרסמו בכרכים הקודמים. הסופר מגלה למשל איך הצליח להוכיח שלינדון ג'ונסון זייף בזמנו את תוצאות בחירתו לסנאט! 

התחקיר הבלשי שערך מסמר שיער. ותוצאותיו מזעזעות ומעוררות מחשבות נוגות מאוד על הדמוקרטיה החשובה ביותר בעולם, ובעצם לא רק על ארצות הברית. 

"הבמאית ליזי גוטליב, מנסה לגלות את סוד הקסם של יחסיהם [של קארו וגוטליב] באמצעות שרטוט עדין ומדויק של דיוקנאותיהם: קארו התחקירן הקפדן, הנחוש לפענח את מבני הכוח בחברה; ואביה, העורך המבוקש, אספן ארנקי נשים וחובב ג'אז. סרט שופע הומור וחוכמה על כוחה המכשף של הספרות", נכתב באתר של דוק אביב. אני מסכימה עם כל מילה. מדובר בסרט שהוא חוויה מיוחדת במינה!