פולנים, יהודים, פלסטינים: למי "מגיע יותר"?

"אלוהים עצר בעדנו. כן, אלוהים, שכן אם לא היינו שותפים ברצח עם, הרי זה משום שעדיין היינו קצת נוצרים," כתב יאן בלונסקי במאמר בשם "פולנים מסכנים מסתכלים בגטו": המאמר הראשון בספר החשבון הפולני, עימות עם זיכרון, קובץ מאמרים שקיבצה ותרגמה מפולנית מירי פז.

החשבון הפולני

יאן בלונסקי הוא חוקר ספרות פולני. המאמר המצוטט התפרסם לראשונה בפולין בשנת 1987, ועורר פולמוס נסער. הוא היה הראשון שהעז לעסוק ביחסי פולנים-יהודים בימי מלחמת העולם השנייה והשואה. את שמו נטל משניים משיריו של צ'סלאב מילוש. הנה חלק מהשיר "קמפו די פיורי", בתרגומו של בנימין טנא:

 

ליד קרוסלה בוורשה,
בערב אביב כולו נועם
לקול נגינה מתעלסת.
השתיק הניגון יריות
בגטו, מעבר חומות,
וזוגות התנשאו, התעופפו
גבוה, עד שחק מלא חסד.

יש ורוח מגטו בוער
הביאה גווילים משחירים,
ביעף רוכבי קרוסלה
תפסום בדהירה ההוללת.
בידר את משלוח הנערות
הרוח מגטו בוער.
צחק ההמון רווי נחת.
יום אל"ף, עיר וורשה צוהלת.

 

מילוש משווה בשירו בין אדישותם של תושבי ורשה לזאת של תושבי רומא, אלה שהיו עדים לעקידתו של פילוסוף איטלקי שהוצא להורג בשנת 1600.

צ'סלב מילוש
צ'סלב מילוש

 

אכן, בלונסקי, כמו המשורר המצוטט, דן את הפולנים לכף חובה על אדישותם, אבל התנחם בכך שלפחות לא היו שותפים בפועל לרצח היהודים שהתרחש על אדמתם, וזאת למרות האנטישמיות העמוקה, הנרחבת, ששררה בפולין: "אלוהים עצר בעדנו", מעדיף הכותב להאמין…

מסתבר שבשנת 1987 גם מי שהיה אמיץ והעז לגעת באשמת הפולנים, עדיין לא היה מסוגל לראות נכוחה את האמת הקשה: את שיתוף הפעולה הרצחני של בני עמו.

אוסף המאמרים בספר עוסק בכך: בתהליך ההתפכחות הפולני. בצורך להתקרב ולהביט במה שהתרחש על אדמתם בשנים ההם.

במאמר "אנטישמיות של אנשים עדינים וטובים" מהסס המחבר אם לדון בכלל באנטישמיות, וטוען שגם אם השתנתה, היא עדיין שוררת בפולין, מתונה, לא גלויה, אבל קיימת. הוא מנסה לפענח אותה, ותוהה: "הייתכן שהאנטישמיות היא חסרת בסיס לחלוטין?" מוסיף ומסביר כי "התחמקות משאלות קשות ומטרידות לא תעלים אותן…" ואז מספק הסברים "הגיוניים": יהודים הם מטבעם קוסמופוליטיים, ואינם נאמנים לפולין. המנגנון הפוליטי פועל כמו "מאפיה יהודית" ויהודים רבים היו שותפים לשלטון המדכא, החל בשנת 1945. מאחר שיהודים הם כעין "אורחים" בפולין, אל להם לצפות לשוויון זכויות עם מארחיהם. ועם זאת, הוא מסכם, יש להיאבק באנטישמיות: לא למען היהודים, אלא למען הכבוד הפולני…

המאמר "אובססיה של אי אשמה" טוען כי על ההיסטוריונים הפולנים מוטלת החובה לבחון את האובססיה הזאת: יש להם אחריות למה שהפולנים אינם יודעים על השואה. הכותבת אינה מהססת לדון בחשש הפולני שמא דיון פומבי יזיק להם, כי כך יובסו בבתי משפט בינלאומיים כאשר ייתבעו להחזיר רכוש יהודי.

במאמר "לכל שכן יש שם" גורס הכותב שאמנם אדם אינו יכול לשאת באחריות למעשים של בני דורות שקדמו לו, אבל הוא כן אחראי למה שנעשה בסמוך אליו, בחייו.

בשנת 2000 התקיים כנס היסטוריונים ב"מכון הפולני הלאומי לזיכרון" שהקים שנתיים לפני כן הפרלמנט הפולני. המכון נועד לחקור את סבלם של הפולנים בימי מלחמת העולם השנייה, את תנועת ההתנגדות והמאבק נגד הכובשים הגרמנים ונגד השלטון הרוסי ואת פשעי המלחמה נגד הפולנים. מטרתו לחנך, לתבוע פיצויים ולהביא לדין את הפושעים.

בכנס דנו בספרו של יאן טומש גרוס, שכנים, שתיאר את פשעיהם של אזרחים פולנים, אלה שרצחו בקיץ של שנת 1941 את יהודי עירם, ידוובנה. סערת רגשות עזה התרחשה באותו כנס, ונאמרו דברים קשים ביותר: "אני לא רוצה לומר שכל אחד היה מוכן לרצוח. אבל את שואת היהודים ליוותה שמחה לאיד של חלק ניכר מסביבתם הפולנית," אמר היסטוריון שזכר היטב את קולות הצחוק שליוו את רצח היהודים. הוא היה שם, ושמע אותם.

היסטוריון אחר טען כי "הפולנים מתייחסים לסבל הלאומי כסוג של השקעה נושאת רווחים. הם חשים שמגיע להם מן העולם יותר מאחרים". "נדמה לנו שאנחנו יחידים במיננו. אנו מייחסים לעצמנו זכויות מוסריות ותרומה ייחודית לגורל העולם. מחקרים מלמדים שאנשים שחושבים כך מסכימים בקלות להרוג חפים מפשע".

ועוד נאמר כי "אנשים חיים כאן על אדמה ספוגה בדם, מתגוררים בבתיהם של הנרצחים, מחזיקים בנכסיהם של הנעדרים היהודים –  ולא מדברים על זה. הרי לא ייתכן שכל זה לא ישאיר עקבות של ריקבון בנשמה."

אני תוהה אם רק לי נשמעים כמה מהדברים הללו מוכרים עד כאב, ולאו דווקא בהקשר של יחסי יהודים ופולנים.

החלק האחרון בספר החשבון הפולני, עימות עם זיכרון מסתיים בפרק "איך מתמודדים עם זה".  חותם אותו מאמר של היסטוריון חשוב, שכותב: "לא חשוב מה אומרים עלינו בחוץ לארץ. חשוב שנתחיל סוף סוף לדבר בפתיחות עם עצמנו."

האם, אני תוהה, תגיע העת, שבה נוכל אנו הישראלים לשאול את עצמנו שאלות נוקבות על הטרגדיה המשותפת לנו ולפלסטינים: מה יוכלו לומר לעצמם מי ש"התארחו" בארצות שלא רצו בהם, ו"מארחים" כיום את ילידי הארץ הזאת, מה יגידו לעצמם כל הנגזלים והגוזלים, כל הצודקים בתכלית, הנעשקים העושקים את מי שגם הם צודקים לחלוטין.

 

9 מחשבות על “פולנים, יהודים, פלסטינים: למי "מגיע יותר"?”

  1. לא רחוק כל כך מכיכר קמפו פורמיו,
    שבה הוצא להורג ג'ורדנו ברונו
    באשמת כפירה, נמצא הגטו היהודי. ב-
    16 באוקטובר, 1943, נעקרו תושביו
    מבתיהם ונשלחו למוות.
    כמה וכמה אנשי רוח
    איטלקיים, לא יהודים,
    חוו את הגירוש וההשמדה כטראומה
    אישית שהשפיעה על כל חייהם ועל כל
    יצירתם, ביניהם הסופרת הנפלאה

    Rosetta Loy

    אהבתי

      1. וגם, נזכרתי בשמו, המשורר
        Elio Fiore
        1935-2002
        שלא היה יהודי אבל גר בגטו והיה קרוב אל תושביו גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. הוא ראה במו עיניו את הגירוש שהתבצע מתחת לחלונו ולא התאושש מזה עד סוף חייו. אפשר לראות את המקום הזה בתמונה הראשונה כאן:
        http://it.wikipedia.org/wiki/Elio_Fiore

        Liked by 1 person

  2. וואי, עופרה, את מזמינה לחשבון נפש ישראלי-יהודי. מעולה. יש פה מישהו שמוכן לכך? אפשר להתחיל בספר בשם דומה או בכנס בשם דומה. כשקראתי את המשפט: "נדמה לנו שאנחנו יחידים במיננו", זה היה נשמע מוכר מאוד, בבחינת "אתה בחרתנו מכל העמים…" כמה דומה ! מזעזע. הנה הקורבן הפך לתוקפן. בקלות יתירה וללא חשבון נפש.

    אהבתי

      1. כידוע היהודים האיומים שטבחו בשכינהם הפולנים בתרפ"ט
        שהתפוצצו בשווקי פולין רצחו ואנסו נשים פולניות רומניות
        היהודים שרצחו ספורטאים פולנים בגרמניה
        שרצחו כל מי שהעז למכור קרקע יהודית לפולנים
        אכן אשמים אנחנו

        אהבתי

          1. אני לא מצדיק שם פשע ושום עוולה כשאני רואה מחסומים הם קורעים את ליבי
            אבל עם כל הכאב וכל הגינוי
            אנחנו עם שנאבק על הישרדותו מול אויב מר אכזר שלא יהסס למות רק כדי לפגוע בנשים וילדים וההסטוריה תוכיח גם בתקופות הרגועות ביותר כשהם שלטו בתוניסיה ותחת השלטון העות'מני כשלא היה ליהודים שום מלחמה ושאיפות לאומיות (פרעות צפת 1834)
            אין ולא תהיה שום הצדקה לאלימות מיותרת
            והמצב היום רחוק מתיקון
            וכן אנחנו צריכים לערוך חשבון הנפש כי אנו כאן שסבל תחת שלטון אחרים על לא עוול בכפו צריך להבין את מצוקת הנשלט למרות אכזריותו ומסוכנותו
            אבל להשוות אפילו ברמז את מה שעברו היהודים בפולין מידיהם של שכניהם ה'אוהבים' ידי הייתה רועדת לפני יצירת ההשוואה בכל מובן שהיא
            בהערכה אמיתית
            מויש

            אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s