ארכיון תגיות: מרב שין בן-אלון

מרב שין בן־אלון, venice: פצעים מדממים

את סגנון רישומיה של האמנית מרב שין בן־אלון הכרתי מספרה הקודם, חמש רגליים, שבו פרשה לראשונה סיפור ש – כך כתבתי עליו באוגוסט 2020 – "אינו נצעק אלא נרמז, ובכל זאת נשמע היטב". בחמש רגליים סיפרה שין בן־אלון על סודות מעברו של אביה. הכול נרשם בקווים עדינים, מינימליסטים, בשחור ואדום.

סגנון הרישומים חוזר גם בספרה החדש, VENICE, אבל עניינו, כך ברור ממש ממבט ראשון, שונה מזה של קודמו. 

כבר ממראה הכריכה הקדמית אפשר להבחין שמדובר כאן באיזשהו פצע מפחיד: האם רואים בו שריטה עמוקה בגוף? ואולי זאת בעצם – איזו מחשבה מבעיתה – וגינה פצועה ומדממת?

מדפדפים ורואים, ממש בעמודים הראשונים, רישום של תחתונים מנוקדים, שולחן הפוך, ו – הו! כמה מחריד! – גלגל, אולי של אופניים, שיוצא ממנו מוט, וזה ננעץ מלמעלה לתוך מפשעת של אישה. היא עצמה אינה נראית. אין לה פנים, ובעצם גם לא גוף, חוץ מאשר המקום הזה שבו הרגליים מתחברות זו לזו ומשהו אלים, קשה, ופוצע – מפלח אותו. 

הדפים מלאים במלבנים ריקים: אלה השתיקות הבלתי נמנעות שמופיעות בין פרטי הסיפור ההולך ונגלה לעינינו, וביניהם – מה שמתפרש כשלוליות של דם, או של הילכדות שאין ממנה מוצא. למשל – רישום שבו סבך של חוטים לוכד את כפות הרגליים של גוף שפרטיו לא ברורים, רואים רק את קודקודו השמוט כלפי מטה, חסר אונים, סכימטי, ומעליו – בגד ים משורטט בקו שחור שמדגיש, שוב, מפשעת ספק גלויה, ספק מדומיינת.  

חלק מהרישומים מכילים מעין סמלים: Princess Cake מראה אישה מוקפת במה שנראה כמו קורי עכביש שנלכדה בתוכם, האם הם מסמנים מין חצאית שהיא לובשת? או עוגה עקובה מדם, שהאישה מצאה את עצמה תקועה עליה?

Red Arms הן זוג זרועות שניצבות זו מול זו, לפותות רפויות ברשת של חוטים שמזכירה את המשחק "סבתא סורגת", אבל כפות הידיים כאן ברישום שמוטות, חסרות אונים, ללא חיות, לא משחקות, שוב – לכודות.

Red Arms 2012

ואחר כך יש דפים עם חלקי גוף מבעיתים, קטועים, ועוד שתיקות, ושוב – תחתונים מוכתמים בדם, רגליים בלי גוף, גוף בלי פנים, דפים עם כתמים מפוספסים בגוונים שונים של אדום, אצבע נוגעת בשלולית אדומה – דם? דם! – והתמונה מהכריכה – אותה שריטה ארוכה, פצע פתוח, עמוק, מבעית, ושוב – תחתונים שכתמי הדם שעליהם נראים כמו חוטים שהסתבכו, שקושרים בין הרגליים, ואיך אפשר יהיה להשתחרר מהם? ואיך אפשר יהיה להיפטר מאימתם?

תחתונים, דיו על נייר, בעקבות מיכל נאמן, 2013

האלימות, הכאב, הזיכרון המעומעם העולה מכל דף, לא מפורשים, ואין צורך בשום הסברים. הם עולים וצפים, שוב ושוב, מתעדים מעשה – או מעשים! – אלימים שנעשו בגופה של אישה. והיא יודעת, זוכרת, ומנסה להתמודד אתם, לשחזר קטעים מתוכם, ובכך להיאבק בהם.

בין הרישומים משובצים גם קטעים מצולמים מתוך דפי ספר שרוב המילים הכתובות בהם מטושטשות ואחרות מודגשות בצהוב.

בתחילתו מופיעים צילומים מתוך ספר שנושא את השם ASPECTS OF THE WORK OF ART ורק מילה אחת מודגשת בו: Delacroix. נכתב שם משהו על הציורים שלו, שאי אפשר לקרוא, כי המילים עורפלו, נמחקו חלקית. אבל אחרות צצות ונראות ברורות יותר, פה ושם: למשל– Romanticism, או כותרת – The definition of painting.

בסופו של הספר מודגשות בדפים המילים theory, creation, imagination, evidence, dangers, influence, power of control, model for the artist himself, no way, one occasion.

הן אמורות מן הסתם להנחות אותנו, ולהעניק לנו מפתחות או רמזים להתעמקות במשמעויות המוצגות לעינינו, אמירה ארס־פואטית בתוך ערפול־מכוון של טקסט שמדבר "על" אמנות ולא יוצר אותה באופן ישיר, בניגוד לספר Venice עצמו, שבו אין שום צורך בהסברים: הרישומים עזי הבעה, שהם לא פעם מחרידים ממש, וגם השתיקות הפזורות ביניהם, מדברים בשם עצמם.

 

 

מרב שין בן-אלון, "חמש רגליים": אילו סודות נחשפים

בעדינות, בנגיעה שנראית כאילו היא רק מרפרפת, אבל מתגלה שהיא חודרת כמו להב של סכין, פורשת האמנית מרב שין בן-אלון סיפור שאינו נצעק אלא נרמז, ובכל זאת נשמע היטב. 

היא עושה זאת בספר יוצא דופן ומרתק, שמשתלבים בו מילים ורישומים ויוצרים ביחד שלם יפה להפליא. 

האסתטיקה מתחילה כבר מהכריכה: דימוי חזותי שמרמז על הבאות. רואים בה תצלום מדויק מדף מדבקות מחורר בשוליו, מאלה שמשתמשים בהם בבתי חולים, ועל המדבקות – כמה רישומים דקיקים שאינם מתחשבים במסגרת, אלא משתמשים בה: גוף של אישה ששוכבת על מדבקה ומתרגלת שכיבת נר, רגליה פשוטות כלפי מעלה מעל למדבקה חסרה ואל מדבקה אחת שמעליה; בית קטוע שהמשכו נתלש כנראה ממדבקה חסרה, צמח שמתפרש על פני שתי מדבקות, בית אחר, גם הוא חלקי, מצויר כמו אצל ילדים, עם ארובה וגג משולש, ולצדו שיח מעודן.

זוהי הפתיחה המסקרנת הנראית עוד לפני שפתחנו את הספר שאפילו העלעול בו יוצא דופן: הדפים נפרשים מלמטה למעלה. ואז, בעמוד הראשון, מופיעות על דף לבן כמה מדבקות צהבהבות עם המילים "בית חולים Hospital", "בית עלמין Cemetery", "בית הבראה Convalescent Home", "מרתף Basement", "ארגז Box". המילים נראות כמו רמזים לכתב חידה, שאכן תלך ותתפענח, אבל לא במפורש, אלא באופן שמצריך את השתתפותו הפעילה של הקורא והמתבונן. "האחות הראשית עוצרת אותנו", נכתב מעל לרישום נאיבי של כיסא, לצדו ריבוע ובתוכו מין שרבוט של כתם אדום: דם? לב? צדודית פנים? הדפים אפרפרים אך נקיים וצלולים ומה עכשיו? לאן פנינו מועדות? 

"רצינו לדעת" "לשאול" "לברר" נכתב שוב בפתקיות צהבהבות ומתחתן תרגום המילים לאנגלית, בפתקית לבנות, ולמטה, באמצע העמוד, רישום מהגב של איש בתוך מה? שלולית של דם? 

הסיפור ממשיך להיפתח: "אחותכן הייתה כאן אתמול". מעל למילים – רישום של כורסה מרופדת בפרחים אדומים, ולמטה – אישה יושבת ומתבוננת: בעצמה, במראה או בתמונה הניצבת מולה? רואים בה אישה מעורטלת, יושבת גם היא על כיסא על פני משטח מקווקו באדום. האישה האחרת, ששדיה חשופים ואין לה תווי פנים ממוסגרת ואחוזה. מי היא? 

הסיפור נמשך: "אחותנו לא הייתה כאן אתמול" – "היא הייתה" – "היא דומה לך" – והנה האישה מהכריכה, זאת ששוכבת שכיבת נר, רגליה משוכות כלפי מעלה, והמילים אומרות: "אנחנו מתווכחות עם האחות" – אהה. מתברר שמשהו קורה כאן. מתעוררת תהייה. מתעורר חשד שיש איזה סוד שיתגלה בהמשך, ואכן כך! 

לא סוד אחד, אלא כמה סודות שנוגעים זה בזה, "אנחנו בטוחות" אומרות המילים, ולאישה שהכרנו מהכריכה ומהעמוד הקודם צמחה פתאום עוד רגל, שתיים פשוקות באוויר ואחת זקופה כלפי מעלה, ואולי שלוש הרגליים מבטאות תנועה, כמו אצל שרלוט סלומון

"אין לנו עוד אחות": כפכפים מוכתמים באדום, שתי נשים, או ילדות, אחת מהן היא רק קווי מתאר של דמות, האחרת מלאה אבל נטולת תווים, מושחרת, ולשתיהן צלליות ארוכות, או אולי אלה עוד שתיים, שם למטה, במעין השתקפות? 

"היא הייתה כאן": דמות עומדת בראש סולם, בגבה אלינו, גבר? אישה? לא ברור, מכל מקום היא מתיזה על הקיר פסים אדומים, דקים, מדויקים, שנקשרים מיד בתודעה עם השלולית האדומה, עם הריפוד האדום, הסנדלים המוכתמים באדום, וכך זה נמשך, עוד ועוד, כל עמוד צופן הפתעה, במילים, ברישומים, בקשרים ביניהם.

הסודות הנחשפים, הרישומים המשולבים בהם משאירים אותנו עם תחושה של חוויה ייחודית ומופלאה. 

איפה משיגים את הספר?  באתר של היוצרתבמגדלור, בסיפור פשוטבחנות של מוזיאון נחום גוטמן בתל אביב, במילתא (רחובות), באדרבא חנות ספרים ברחביה, ובבית הנסן בירושלים.