במקור שמו של הספר The Most, אך בעברית הוא זכה לשם אחר, הולם מאוד (אולי אפילו יותר מזה המקורי…): הגשר.

זהו ספר מתעתע. נדרשת קריאה ממושכת, כמעט שני שליש או יותר שלו, לפני שעומדים על טיבו כשמגיעים אל מעמקיו ומבינים שלא מדובר ברומן שמתאר ברוב שלווה ונחת את חיי הנישואים הפשוטים למראה של בני זוג אמריקניים, הוא – סוכן ביטוח, גבר נאה במיוחד, היא – שחקנית טניס בעברה, שוויתרה בשלב מוקדם על קריירה של ספורטאית, אם כי עד אז הייתה בטוחה שטניס תחרותי הוא הייעוד שלה. 

הם נראים זוג שגרתי מאוד, אפילו קצת משעמם. זאת – עד שמתחילים להיחשף סודות מפתיעים מאוד. במיוחד אלה שלה. אחד מהם מתחיל להתגלות בערך בתחילת השליש השלישי של הספר, ועוד אחד, מדהים עוד יותר מהראשון – ממש בפסקאות האחרונות. 

מי העלה בדעתו שבעצם אנחנו צופים במעין משחק טניס וירטואלי, לא על המגרש, עם מחבטים, כדור ורשת, אלא – בחיים האמיתיים של בני הזוג. מי תיאר לעצמו מה עתיד לקרות כאשר קתלין נכנסת לבריכה המשותפת בבית הדירות שבו היא גרה עם שני בניה ועם וירגיל, בעלה. (וירגיל באנגלית הוא שמו של המשורר הרומי שבעברית ומן הסתם גם ברומית הוא – "ורגיליוס". בשלב מסוים נגלה שיש לכך משמעות. הספר תורגם כאמור לעברית, אבל קראתי אותו במקור, כך שאני לא יודעת איך רחל פן, המתרגמת, פתרה את הבעיה).

ביום ראשון חורפי חמים בחודש נובמבר קתלין מחליטה להתרענן בבריכה. היא לא מרגישה טוב. אין לה כוח לנסוע לכנסייה עם וירגיל והבנים. כשבני משפחתה חוזרים מהכנסייה היא מקבלת בהבנה את הודעתו של הבעל שהוא הולך, כמו בכל יום ראשון, לשחק גולף. למרבה ההפתעה היא עדיין שוכבת בתוך מי הבריכה כשהוא חוזר מהמשחק, אף על פי שמתחיל להחשיך, וכבר לא כל כך חם. בני המשפחה שלה כבר רוצים לאכול את הארוחה העיקרית – מה, היא לא בישלה? היא לא מתכוננת להתחיל לבשל? ומה עם השכנה שבכל יום ראשון קתלין מספקת גם לה ארוחה טעימה? אליה היא כן תגיע עם האוכל המובטח, או שמא תיאלץ להסתפק בשיירים? 

מה קורה פה? מה קרה לה? מה יום מיומיים?

אנחנו נדע. המציאות היומיומית תתחיל להתקלף ממעטיה והאמת תיחשף. בינתיים רק לעינינו, אבל אולי גם לעיני גיבורי הסיפור.

לווירגיל אין מושג שתמרנו אותו בתכסיס מעולם הטניס שמכונה "גשר". כי גשר, מסביר אחד האנשים בסיפור, איננו רק מקום של מעבר. הוא גם דימוי למלכודת. לא רק דימוי, הוא גם יכול להיות מלכודת של ממש. כמו הגשר בעיר הולדתו בצ'כיה שאנשים שעברו עליו נלכדו כשהופצץ, ונהרגו. 

הדימוי הזה הזכיר לי את ספרו של תורנטון  ויילדר גשר סנט לואיס ריי, שמתאר את קריסתו, בפרו של מאה השמונה עשרה, של גשר תלוי, ועקב כך – את מותם של חמישה הולכי רגל. מדוע דווקא הם? שואל ויילדר; מה משמעות סיפורי החיים של כל אחד מהם? 

בספר שלפנינו הגשר הוא, כאמור, דימוי. לא גשר ממשי. הוא מעשה לגמרי לא צפוי שגיבורת הספר עושה, ולאט לאט מסתבר שלא סתם: שיש לה מטרה מאוד ספציפית. היא מתכוונת להשיג משהו. כמה מפתיע לגלות שלעקרת בית משעממת לכאורה, יכולים להיות סודות אפלים כל כך… 

העלילה מתרחשת בשנות החמישים של המאה העשרים. זמן לא רב אחרי מלחמת העולם השנייה, שהדים לה מופיעים ברומן. בה בעת מרחפת כל העת מעל ראשיהם של גיבורי הספר, ובעקבות זאת – כמו גם מעל ראשינו, הקוראים – הכלבה האומללה לייקה, שהרוסים שיגרו לחלל עם הספוטניק השני שלהם. היא והחללית מוזכרים מדי פעם, בתחושה מתמדת של העוול הנורא שנעשה לחיה חסרת אונים שנחטפה אל מותה, הרחק מכדור הארץ. כמו בספר של תורטון ויילדר, גם כאן מדובר במוות חסר פשר ולא צודק, אלא שמבחינת לייקה לא הייתה זאת סתם גזירת גורל אכזר, אלא – התעללות מודעת של בני אדם שהחליטו לחרוץ את גורלה של הכלבה למוות בייסורים. מעשה שמעורר בהחלט מחשבות לא חיוביות עליהם בפרט ועל האנושות בכלל. 

בעברית: הוצאת פן, 2024,
120 עמ'
תרגמה: רחל פן

Anthony, Jessica. The Most, Little, Brown and Company