בני אדם אינם מסתגלים למה שמראים להם – אם זאת הדרך הנכונה לתאר את מה שקורה – בשל עומס בדימויים החזותיים שמשליכים עליהם. פסיביות – היא מה שמעמעם את הרגש. המצבים המתוארים כאדישות, כהרדמה מוסרית או רגשית, מוצפים ברגשות: הרגשות הם של זעם ותסכול.
People don’t become inured to what they are shown — if that’s the right way to describe what happens — because of the quantity of images dumped on them. It is passivity that dulls feeling. The states described as apathy, moral or emotional anesthesia, are full of feelings; the feelings are rage and frustration
Sontag, Susan. Regarding the Pain of Others (p. 102). Farrar, Straus and Giroux. Kindle Edition.
נסיתי לברר ביני לביני אם הטענה של זונטאג תקפה לגביי.
גם לא הצלחתי להבין את הקשר בין טענות על "בני אדם אינם מסתגלים למה שמראים להם" לבין הטענה שעוסקת במצב אחר, שאינו נגזר/הכרחי/ קבוע מהסתכלות ב"מה שמראים לנו". יש משהו בעייתי באמת בטקסט הזה, אולי בגלל איזו קפיצה הקשית, שלי לא ברורה עד הסוף.
השגיאה היא, מן הסתם, שלי, כי תלשתי את זה מתוך הקשר נרחב של טיעונים. כדאי לקרוא את הספר!
תודה, אנסה
ההקש של סוזן זונטג לוגי לחלוטין. שמעתי אותה לפני שנים בכנס בסן פרנסיסקו על ספרות עברית, ונדמה לי שדעתה המובעת כאן לא השתנתה מאז.
תוכלי להרחיב את היות ההיקש לוגי לחלוטין? כי אני הצגתי את הבעייתיות שבו, ועפרה אמרה שהציטוט חלקי או מנותק מההקשר הרחב.
תודה