דוד פוגל הוא אחד הסופרים הגדולים של השפה העברית. אי אפשר לשכוח את ספרו "חיי נישואים", מהגדולים בספרות העברית. כמובן חיבוריו האחרים גדולים גם כן. חבל שלא לומדים עליו יותר ורק כותבים עליו מעט מחקרים באקדמיה. טוב שדוקטור לילך נתנאל גילתה את יצירתו, "רומן וינאי" וכן חקרה אותו רבות.
שירתו היא נפלאה אך לא מספיק מוכרת אצל קהל הקוראים ואפילו באקדמיה לא ממש. מרבית שנותיו דווקא עסק בשירה אך פירסומו העיקרי בא לו מהפרוזה שכתב.
אני כלכך אוהב את פוגל. הבית הראשון מזכיר לי שיר מפורסם מאוד של באשו, משורר הייקו יפני – מיוצרי הז'אנר הזה:
בְּרֵכָה עַתִּיקָה
צְפַרְדֵּעַ בָּהּ קוֹפֶצֶת –
צְלִיל מַיִם נִשְׁמַע
האופי של "עדות שמיעה" בבתים ראשון ושני מרתק, כי הדבררים לא נראים אלא משוערים על פי קולם.
והבית האחרון, שמותיר את ה-הלך האלתרמני לבד, לבד.
דוד פוגל הוא אחד הסופרים הגדולים של השפה העברית. אי אפשר לשכוח את ספרו "חיי נישואים", מהגדולים בספרות העברית. כמובן חיבוריו האחרים גדולים גם כן. חבל שלא לומדים עליו יותר ורק כותבים עליו מעט מחקרים באקדמיה. טוב שדוקטור לילך נתנאל גילתה את יצירתו, "רומן וינאי" וכן חקרה אותו רבות.
שירתו היא נפלאה אך לא מספיק מוכרת אצל קהל הקוראים ואפילו באקדמיה לא ממש. מרבית שנותיו דווקא עסק בשירה אך פירסומו העיקרי בא לו מהפרוזה שכתב.
אפשר לקרוא עליו בויקיפדיה כמובן….
כמובן 🙂 או יצירתו, לא בוויקיפדיה…
אני כלכך אוהב את פוגל. הבית הראשון מזכיר לי שיר מפורסם מאוד של באשו, משורר הייקו יפני – מיוצרי הז'אנר הזה:
בְּרֵכָה עַתִּיקָה
צְפַרְדֵּעַ בָּהּ קוֹפֶצֶת –
צְלִיל מַיִם נִשְׁמַע
האופי של "עדות שמיעה" בבתים ראשון ושני מרתק, כי הדבררים לא נראים אלא משוערים על פי קולם.
והבית האחרון, שמותיר את ה-הלך האלתרמני לבד, לבד.
נפלא! תודה רבה על ההייקו