לְמֵרָחוֹק חָזִיתִי אֶת בּוֹאָם
מִתְּהוֹם-עָבָר, מִתּוֹךְ תְּקוּפָה נִשְׁכַּחַת,
מִדּוֹר וָדוֹר שָׁמַעְתִּי מִצְעָדָם
וּבְדַרְכָּם נָשְׂאוּ אֵימָה וָפַחַד.
לֹא מֵעֲבִי הַיַּעַר וִישִׁימוֹן,
לֹא בְּמִשְׁעוֹל הַסֶּלַע הַקָּשִׁיחַ,
תָּעוּ בֵּין הָעַמִּים, בֵּין הֶהָמוֹן,
וְהִתְיַמְּרוּ לִגְאֹל וּלְהוֹשִׁיעַ.
טְמִירִים הוֹפִיעוּ, עֲטוּיִים בְּלֵיל,
וְכָל חֶשְׁכַת דּוֹרוֹת אָסְפוּ-צָבָרוּ,
אֶת רוּחַ הָאָדָם הַמִּשְׁתּוֹלֵל
וּסְחִי-מַחְשֶׁבֶת מִיָּמִים עָבָרוּ.
בַּזֶּרֶם הֶעָכוּר וְהַמְּזֹהָם
אַשְׁפַּת רַעֲיוֹנוֹת, רָקָב וָפִיחַ.
"מֵעַל לַטּוֹב וָרַע" זֶה נְבִיאָם
קָם וַיַכְרֵז בְּקוֹל, כִּי הוּא מָשִׁיחַ.
אַךְ הָאָבוֹת אָמְרוּ: "אֱמֶת וָאוֹר,
בָּנִים, לָאִישׁ יִשְׁפֹּךְ דָּמְכֶם כַּמַּיִם",
וְכָךְ הָיָה, וְכָךְ גָּדַל הַדּוֹר –
עוֹכְרֵי אָדָם מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם.
הוֹי מִי יִתֵּן קוֹלִי נִשָּׂא, אֵיתָן,
יַבְקִיעַ, עוֹלָמִי, עַד קְצֵה גְּבוּלֶיךָ.
הַבַּרְבָּרִים, הַבַּרְבָּרִים עָלֶיךָ,
הִנֵּה הֵם כְּבָר עוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַזְּמַן!
