לאחרונה הזדמן לנו לצפות בשתי סדרות תיעודיות מרתקות – האחת בYes Vod והאחרת בנטפליקס – שבמרכזן אחד הפיתוחים המהפכניים והמשמעותיים ביותר שהתרחשו בעשורים האחרונים: האפשרות להיעזר בבדיקות די־אן־איי כדי לאתר קרבת משפחה לאנשים רחוקים ולא מוכרים.

שתי הסדרות הללו הזכירו לי את הספר המסעיר והמרתק American Baby שראה אור בארצות הברית ב־2021. גבריאל גלזנר מתארת בו את המסע הנפרד שעשו ילד מאומץ והוריו הביולוגיים כדי למצוא אלה את אלה. ברקע של הסיפור האישי מספרת גלזנר על מה שחשוב לא פחות: על מציאות החיים בארצות הברית לפני שנים לא רבות, כשלבני נוער היה אסור להשתמש באמצעי מניעה והפלות יזומות היו מחוץ לחוק (תהליך שכבר חוזר בימים אלה, ועלול להתעצם עד מאוד אם טראמפ ייבחר להיות נשיא. לא סתם זועקת המועמדת הנאורה קמלה האריס שיש לאפשר לנשים לנהל את חייהן ולהחליט מה יקרה לגופן, בלי שהמדינה תתערב). בשנות החמישים, השישים והשבעים נערות שהרו, ונאסר עליהן להפיל את עוברן, אולצו בהמוניהן למסור את התינוקות שלהן לאימוץ, לעתים קרובות – לגמרי בניגוד לרצונן. כשליש מאוכלוסיית ארצות הברית היה מעורב באותן שנים בדרך זו או אחרת באימוץ: ההורים שוויתרו על ילדיהם, ההורים שאימצו, והמשפחות המורחבות של כל הצדדים.

הסדרה "נולדו מאותו תורם" מתעדת את גילוייהם של בני אדם – רובם צעירים, אבל משתתפת בסדרה לפחות אישה אחת בשנות השישים לחייה. הגילויים הללו התאפשרו בעקבות הקמתן של חברות פרטיות דוגמת 23AndMe שמאפשרות לבני אדם מהיישוב לבדוק את הד־אן־איי שלהם. (בארץ אין גישה לבדיקות הללו, אולי מחשש שהן יחשפו מקרים של "ממזרות", אבל אפשר לעקוף את המכשול באמצעות חברת אמזון).

רוב המשתתפים בסדרה בכלל לא ידעו שהגיעו לעולם בזכות תרומת זרע של גבר אלמוני. רבים מהם גדלו בבית "נורמטיבי": שני הורים, אבא ואימא, שנעזרו בשירותיו של תורם, כי לא הצליחו להרות בזרעו של האב המגדל. אף אחד – לא ההורים ולא התורם – לא העלה בדעתו שיום אחד אפשר יהיה לגלות את כל הסודות…

אחת המשתתפות מספרת למשל איך נודע לה שאביה בעצם אינו אביה הביולוגי: מאחר שחלה בסוכרת, רצתה לדעת אם ירשה ממנו את הגן האחראי למחלה. רק אז גילתה לה אימה שאין לכך סיכוי… 

 יש כיום, כאמור, כמה וכמה חברות שמאפשרות לכל אחד, תמורת תשלום לא גבוה, למפות את הגנים שלו, ולזהות כמה דברים: מאפיינים גופניים שונים; ארצות המוצא של אבות אבותיו לאורך דורות רבים לאחור; נטייה לסוגים רבים של מחלות תורשתיות, וגם, כמובן – קרובי משפחה, חלקם, אולי רובם, לא ידועים ולא מוכרים.

בזכות הבדיקות הללו איתרו אותם בני אדם שנולדו מתרומת זרע חצאי אחים ואחיות רבים, לפעמים עשרות כאלה. מי שהיו בן או בת יחידים מגלים פתאום שיש להם הרבה מאוד אחאים למחצה… תדהמתם והתרגשותם מדבקות.

הסדרה עוקבת אחרי התגלויות והמפגשים שמתרחשים (או לא מתרחשים…) עם אותם חצאי אחים ואחיות; אחרי מאמציהם לאתר גם את התורם המאחד בין כולם – כמה מהתורמים נענו לבקשה והסכימו להיחשף – להיפגש, או לכתוב מכתב אישי לבן או לבת הביולוגיים שלא הכירו מעולם ולספר להם פרטים על עצמם, אבל היו גם כאלה שלא הסכימו ליצור שום קשר (מסתמן שהם המיעוט!).

המאמצים הללו, ההתרגשות עד דמעות, של ילדים שגדלו במשפחות אוהבות אבל בכל זאת מבקשים לדעת מי היה התורם, במה הם דומים לו, במה הם דומים זה לזה, המפגשים המפעימים ביניהם, הדימיון הניכר שאי אפשר להתכחש לו בין צאצאים של אב משותף ואמהות שונות, עוררו בי מחשבות רבות, חלקן, בשל ההיסטוריה האישית שלי, עגומות למדי.

מעניין מאוד לראות עד כמה הגנים משמעותיים. כך למשל אחד הצאצאים שעובד כטייס מגלה שגם אביו הביולוגי וגם סבו היו טייסים. אז מה, זאת נטייה תורשתית? מוזר ומרתק!

הסדרה האחרת, "לתוך האש" של נטפליקס, מרתקת לא פחות, אם כי שם יש לבדיקות הדי־אן־איי תפקיד שונה לחלוטין. הן פותחות את הפתח לגילויים מסמרי שיער ולפענוח של פרשה מיסתורית מהעבר. 

במרכזה של הסדרה אישה שילדה תינוקת כשהייתה בת שש עשרה בלבד. אותה אישה נאלצה למסור את התינוקת לאימוץ, כי אמה סירבה לעזור לה לגדל אותה, ושכנעה אותה שאם היא רוצה להטיב עם בתה, מוטב שתוותר עליה. 

זה מתקשר כמובן עם הספר American Baby, ועם העוולות המחרידות שנעשו במשך שנים רבות בארצות הברית. 

מאחר שבסדרה הזאת מדובר כאמור בפענוח של פרשה בת עשרות שנים, לא אוסיף כאן ספוילרים. אומר רק שכדאי מאוד לצפות בה. היא מרתקת, וגם היא מעוררות הרבה מאוד מחשבות!