תל אביב, יום ב', ט' תמוז תש"י (8.7.46)

…מהצמרת לא תפסו כמעט איש. הם אמנם באו עם רשימות אך כל חברי המשקים שנאסרו מסרבים לזהות את עצמם ואומרים רק את השם הפרטי ושם המשק. בין ה"יושבים" זרבי'קה, יוש, סמיטי ועוד רבים. תוצאות החיפושים היו בדרך כלל הרס וחורבן, שוד וגזילה (לרוב!) רצח ופציעה ומאסר המוני. מספר הנאסרים מגיע ל־3000. רק ביגור מצאו נשק וגם זה רק בעזרת שני בוגדים. נמצא מחסן גדול תת־קרקעי שהגישה שלו עם מעלית וקרוניות וכמו כן עוד כ־20 מחבואים קטנים בסה"כ 100 רובים, 100 אקדחים, 300 אלף כדורים עשרוצ מרגמותצ ואלפי פגזים וכו'. שני הבוגדים צעירים יהודים שבאו בזמנו כמעפילים (ב"מילוס" וב"פטריה") והתגייסו לצבא הצ'כי. שניהם נחטפן ע"י תנועת המרי ויעמדו בפני בין דין צבאי יהודי.

היישוב קיבל את המכה בלי בהלה, במשמעת ובליכוד מסביב למנהיגות. 

גל התנדבותלעזרת המשקים הציף את היישוב וגם נכונות לכל פעולה וקרבן. לא נעשו כל מעשי פזיזות. כל אחד יודע שהמאבק (בה' הידיעה) אך התחיל. 

הססמה היא: הותקפנו – נחזיר מלחמה שערה. אם אומר לך שלא היו עד עכשיו כל הפגנות מחאה ולא הוכרזו שביתות וכל מה שהיה נהוג אולי תבין את המענה שעל דרך המחשבה כאן. חסל סדר המחאות. המוסדות מתכננים מרי אזרחי והיישוב מחכה להוראות.