אלפרד היצ'קוק, ההסכת והסרט "ורטיגו" ב-yes VOD: מדוע נבחר לסרט הטוב ביותר שנוצר אי פעם

את הסרט "ורטיגו" אין צורך להציג: הוא נמנה עם הקלאסיקות הקולנועיות המוכרות ביותר. הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק יצר אותו ב-1958. ועם זאת, מאחר שאפשר לצפות בו ב-Yes VOD, וגם לשמוע הסכת העוסק בבמאי, הוא ראוי לתשומת לב מחודשת. 

הנה הקישור להסכת המרתק, מבית היוצר של כאן תרבות.

בהסכת מספרים לנו, בין היתר, ש"ורטיגו" הדיח את הסרט "האזרח קיין" מהמקום הראשון ברשימת הסרטים הטובים ביותר בסקר של  Sight & Sound magazine. סרטו של אורסון ולס, שהופק ב1941, כיכב בראש הרשימה במשך עשרות שנים, ועכשיו פינה את מקומו לסרט מ-1958… לפי מה שנאמר בהסכת, הסקר נערך כל עשור. מעניין מה יקרה בפעם הבאה: האם ייבחר למקום הראשון סרט שנוצר בשנים האחרונות? (אגב, אם ישאלו אותי, אבחר בלי ספק למקום הראשון בסרט מ-2006, "חיים של אחרים"!)

בהסכת מנסים המגישים יונתן גת, דן ערב ודוד גורביץ' והאורח נחמן אינגבר, להסביר לנו את סוד קסמו של היצ'קוק. בין היתר הם מנסים להבין מניין נבע מעיין יצירתו. ובכן, היצ'קוק, על פי ההסכת, היה ילד דחוי, שמנמן ומגושם. את חוויית הדחייה שלו הצליח לתרגם לחיים של עשייה שבהם כבמאי קולנוע היה מלך כל יכול. היצ'קוק די זלזל בשחקנים שכיכבו בסרטיו. כך למשל מספרים על שחקן שניסה להציע להיצקוק קו פעולה חדש, או זווית ראייה אחרת, בנוגע לדמות שגילם. היצ'קוק האזין לו בסבלנות, ואז הפטיר – ועכשיו תעשה בדיוק מה שאמרתי לך.

היצ'קוק, נודע כבר מזמן, התעלל בשחקניות ששיחקו בסרטים שלו. כך למשל כשצילם את סרטו הנודע לא פחות "ציפורים", הוא הבטיח לשחקנית הראשית, טיפי הדרן, שלא יצלם ציפורים אמיתיות, אבל מעל באמונה וגרם לה לטראומה של ממש. מעבר לכך, התערב היצ'קוק בחייה האישיים, אילץ אותה לאכול רק מה שהוא החליט, חיזר אחריה באלימות ואיים להרוס את הקריירה שלה, כי לא נעתרה לו. בהסכת מספרים לנו שבעצם התעלל גם באשתו: היא זאת שכתבה את מרבית התסריטים שהפיק וביים, אך מעולם לא זכתה להכרה או לקרדיט.

יש בהסכת לפחות שני שיבושים שמן הראוי לשים לב אליהם. בשני המקרים מדובר לכאורה בתרגום דברים (מרתקים!) שאמר היצ'קוק. מאחר שהם מובאים כלשונם בהקלטה שבה הוא מדבר, אי אפשר להתעלם מהפירוש השגוי שהעניקו מגישי ההסכת שלפנינו.

השיבוש הראשון חל אחרי דברים שמספר היצ'קוק בקולו. הוא מסביר מדוע הצליל המפחיד ביותר שהקהל מכיר הוא זה של סירנה משטרתית. כדי להדגים זאת הוא מספר כיצד כשהיה בן חמש שלח אותו אביו לתחנת המשטרה הקרובה לביתו, ובידיו פתק המיועד למפקד התחנה, שהיה חברו של האב. בפתק פירט האב מה הייתה העבירה שבנו הקטן עשה, והשוטר ציית לבקשתו של האב וכלא את הילד בתא מעצר. הכליאה נמשכה רק חמש דקות, אבל הותירה את רישומה בנפשו של אלפרד, שהמשיך לדבריו לחוש בעתה מפני המשטרה. "פסיכואנליטיקנים מספרים לך שאם תיזכר במקור הטראומה שלך, היא תחלוף", אומר היצ'קוק, ומוסיף בקול מזרה אימים: "ובכן, הם משקרים". הקהל המוקלט פורץ בצחוק. וכאן שיבש המגיש בהסכת את הדברים, ו"סיכם" אותם: שהיצ'קוק לדבריו אמר כביכול שהפסיכואנליטיקאים משקרים כשהם אומרים ששחזור של הטראומה מרפא אותה, ושהסרטים הרבים של היצ'קוק מדגימים זאת: הוא יצר אותם, והטראומה לא חלפה. אבל זה לא מה שהיצ'קוק אמר! היצ'קוק התפלמס עם התפיסה שלפיה עצם ההיזכרות מרפאת, ובכלל לא דיבר על הסרטים שלו כעל ניסיון לתרפיה עצמית!

במקום אחר בהסכת מסביר היצ'קוק כלל חשוב מאוד, מעין הנחיות עבודה ליוצרי קולנוע: כשמתגלגלת פצצה מתחת לרגליים של אנשים שהתכנסו במקום כלשהו, המתח ההולך ונבנה נובע מכך שאנחנו, הצופים, יודעים שיש פצצה ושהיא עלולה להתפוצץ בכל רגע. זאת הפואנטה: המתח המסוים הזה. אבל, מסביר, היצ'קוק, אסור בשום פנים ואופן להראות את הפצצה מתפוצצת ופוגעת בחפים מפשע. זה רק יקומם עליך את הצופים בסרט, הוא מתריע. הפצצה יכולה להתפוצץ, אבל רק מיד אחרי שמישהו מוצא אותה ומשליך אותה החוצה, דרך החלון. בהסכת "מסבירים" את דבריו של היצ'קוק כאילו אמר שהפצצה צריכה להתפוצץ רק ברגע האחרון. זאת החמצה מוחלטת של הנקודה העיקרית.

חרף שתי הטעויות הללו ההסכת מרתק. כדאי להקשיב לו אחרי שצופים (שוב?) בסרט. הוא עשוי לעילא ועילא. צפינו בו בחבורה ואחד מאתנו כמעט הולך שולל והאמין שההתרחשויות שלפנינו מיסטיות ומוזרות, כפי שהיצ'קוק מבקש שנאמין. אבל לא, אצל היצ'קוק אין מיסטיקה ואין התרחשויות שתורת הנסתר יכולה לנסות לבאר. הכול קונקרטי, מוסבר, מדויק, נטוע היטב במציאות, וכמובן – מפתיע מאוד. חוויה מומלצת.