הנסיך הקטן ופו הדוב, שני ספרי הילדים הנודעים ביותר, מדגימים היטב את הפער בין שתי התרבויות השכנות. אלן אלכסנדר מילן (1882- 1956) ואנטואן דה סנט אקזיפרי (1900 – 1944) היו מנוגדים זה לזה באישיותם ואף ביצירתם ניגוד חריף. מילן מיעט לצאת את אנגליה ורוב חייו עשה על אדמה מוצקה. סנט אקזיפרי, לעומתו, בילה מרבית ימיו מחוץ לצרפת ומעל לפני האדמה, בטיסות במרחבי העולם. מימדי עולמו של הנסיך הקטן הם מרחבי הקוסמוס, ואילו פו אינו מכיר אלא כמה מטרים מרובעים ביער ואין לו כל ענין במה שמעבר לו. הנסיך הקטן נוסע בחלל, מכוכב לכוכב, ואילו נסיונו היחיד של פו להמריא, באמצעות בלון, מסתיים בכשלון חרוץ.

ראיית העולם של המחבר הצרפתי מוצאה במסורת החשיבה המטאפיסית של היבשת: גיבורו, בדרכו הילדותית שואל את השאלות שהעסיקו את הפילוסופים הטאפיסיים הצרפתיים: מה טבעה של המציאות? האם העולם קיים מחוץ למוחנו ? מהו טבעם של עצמים? מהם הדברים שמעבר לעולם הגשמי? “ההוכחה שהנסיך הקטן היה באמת קיים היא כי הוא שרצה כבשה. מי שרוצה כבשה סימן שהוא קיים” כי כידוע, רוצה, חושב – משמע שהוא קיים”.

פו לעומתו מאפיין את הפילוסופיה הבריטית: שכל ישר, הסתייגות משאלות מסובכות מדי, הקונקרטי – כנגד המופשט. הוא אמפריציסט במסורת החשיבה האנגלית הגורסת שכל ידיעה היא תוצאה של התנסות חושית : העולם הטבעי, המוחש הוא העולם היחידי שקיים וההנחה שיש עולם נשגב יותר היא הנחת-הבל: “כשיש זמזום, סימן שמישהו משמיע זמזום…שמישהו משמיע זמזום זה רק מפני שהוא דבורה” …

הנסיך הקטן אוהב את השושנה,שהיא כמובן מטאפורה. אצל פו אין שום מטאפורות. הוא פשוט אוהב דבש. הנסיך הקטן הוא הומניסט, מלא חמלה ליצורים קיימים או פרי דמיונו: “אבל אם הכבשה תאכל את הפרח הוא ירגיש כאילו,בבת-אחת, כל הכוכבים כבו! ומה, זה לא חשוב?”

פו הוא דוב אגוצנטרי לחלוטין וללא בושה: “…ואם עושים דבש – זה רק בשביל שאני אוכל אותו” … הנסיך הקטן הוא יצור בודד ופסימי הבוחן במסעותיו בין הכוכבים את מצבו של האדם. לפו אין שום תהיות כאלה. הוא יצור חברותי ואופטימי מהעולם הישן, הפסטורלי. הנסיך הקטן הוא ילד חמוד, לירי ושכלתני. פו לעומתו הוא דוב מאוד פרגמאטי, עם היגיון הפוך-על-הפוך, במסורת הנונסנס. הנסיך הקטן מודע לעצמו ולרחשי-לבו. לפו אין שום אינטרוספקציה: כל רגשותיו מרוכזים בתאי הטעם בלשון הדובית שלו. הנסיך הקטן הוא ילד מאוהב. לפו אין שום אהובות. הוא דוב ללא ליבידו. ובעצם, אם בכלל הוא ממין זכר, הרי הוא מין זכר ויקטוריאני, נטול מיניות. ונשאלת השאלה: האם קנגה, הנקבה היחידה בסיפורו, היא מושא תשוקתו המודחקת של פו?

מה היה קורה אילו פגשו אי-פעם זה בזה הנסיך הקטן ופו הדוב? ידוע שפגישות שכאלה, בין ענקי הספרות, לא תמיד עולות יפה. כך,למשל, פגישתם הידועה של מרסל פרוסט וג’ימס ג’ויס שגרמה לשניים מפח נפש. הפער שלא ניתן לגישור בין הנסיך הקטן ופו הדוב – הוא בעצם ההסבר הטוב ביותר מדוע הבריטים מבקשים להתנתק מהיבשת. מהאיחוד האירופי. מבחינתם, אירופה, כמו הנסיך הקטן, היא פשוט כוכב אחר.