ויליאם וורדסוורת’, “שיר לשינה”: וְלֹא יָכוֹלְתִּי בְּעָרְמָה לִלְכֹּד אוֹתָךְ, תְּנוּמָה

עוֹד עֵדֶר שֶׁל כְּבָשִׂים חוֹלֵף, בְּרֹגַע שַׁאֲנָן,
אַחַת אַחַת מְטוֹפְפוֹת, מָטָר נוֹטֵף, דְּבוֹרָה,
מִלְמוּל שֶׁל יָם, שֶׁל מֵי נָהָר, שֶׁל רוּחַ סְעָרָה,
שָׂדֶה חָלָק וְגַל לָבָן, רָקִיעַ בְּלִי עָנָן –

חָשַׁבְתִּי עַל כֹּל אֵלֶּה, אַךְ עוֹדִי שׁוֹכֵב לִי כָּאן
וּבְקָרוֹב צִפֹּר קְטַנָּה תָּשִׁיר וּתְצַיֵּץ,
וְאֶל אָזְנַי תִּצְלוֹל קִינַת הַקּוּקִיָּה עַל עֵץ,
אֲשֶׁר צוֹמֵחַ לֹא הַרְחֵק מִמֶּנִּי בַּבֻּסְתָּן.

וְכָךְ שָׁכַבְתִּי  עֵרָנִי, אֶתְמוֹל וְגַם שִׁלְשׁוֹם,
וְלֹא יָכוֹלְתִּי בְּעָרְמָה לִלְכֹּד אוֹתָךְ, תְּנוּמָה! אָז
אַל תִּתְּנִי לִי לְכָלוֹת עוֹד לַיְלָה בְּלִי חֲלוֹם,
בְּכָל הָעֹשֶׁר שֶׁל הַבֹּקֶר בְּלִי שֵׁנָה אֵין טַעַם,
כֵּן, בֹּואִי מְחִצָה שֶׁמַּפְרִידָה בֵּין יוֹם לְיוֹם,
אַתְּ אִמָּא שֶׁבְּרִיאוּת וּמַחְשָׁבוֹת טְרִיוֹת נוֹטַעַת.

לעברית: עופרה עופר אורן