ארכיון תגיות: תומס פרידמן

"הסיוט של לבנון יכול להפוך לעתידה של ישראל" | "שקרים התאבדותיים"

טור דיעה של תומס פרידמן מה־15 באוגוסט 2023 בניו יורק טיימס, כחודשיים לפני השבעה באוקטובר.

Lebanon’s Nightmare Could Become Israel’s Future

ב־12 בספטמבר 2023 ייקבע אם הסמכויות השיפוטיות שלוקח לעצמו ראש הממשלה בנימין נתניהו חוקיות. נתניהו סירב שוב ושוב להתחייב כי יציית להחלטה, אם תהיה מנוגדת לרצונו. אם פסיקת בית המשפט תהיה מנוגדת לרצון קואליציה שלו, ישראל תעמוד בפני משבר חוקתי כולל.

ראשי הצבא, המוסד, הש"ין־ב"ית והמשטרה יאלצו להחליט למי הם נאמנים – לקואליציה פוליטית שעוסקת בפוטש משפטי, או לבית המשפט העליון, שמשמר את עצמאותו. 

אבל אפילו אם בית המשפט ייקבע שאין בידיו הכוח לשמור על סמכותו, ישראל תישאר במשבר כולל. כי נתניהו והקואליציה הימנית שלו, שמורכבת מיהודים שדוגלים בעליונות גזעית ושל יהודים חרדים קיצוניים, כבר פגע בלב החוזה החברתי שהחזיק את ישראל מאוחדת במשך 75 השנים האחרונות: "חיה, ותן לחיות". 

אני יודע הרבה על העיקרון הזה. חייתי בשתי מדינות במזרח התיכון מסוף שנות ה־70 ועד סוף שנות ה־80 – לבנון וישראל – ששמרו על יציבותן לאורך השנים בכך שכיבדו את העיקרון הזה. עד שחדלו מכך. 

יש ללבנון ולישראל שני דברים במשותף: הן מדינות קטנות גיאוגרפית, ומגוונות להדהים באוכלוסיה שלהן – שונות דתית, אתנית, פוליטתי, לשונית, חינוכית. 

כשאתה חי בדמוקרטיה קטנה ומגוונת מאוד, קיימת רק אפשרות אחת לשמור על יציבות: כל המשתתפים חייבים לכבד את העיקרון של "חיה ותן לחיות". אחרת, כפי שתיארו זאת הלבנונים בכל פעם שאחד הצדדים פגע בעיקרון, פורצת מלחמת אזרחים, ואז נאלצים כולם לבסס שוב את האיזון ביו הפלגים: "אין מנצחים, אין מובסים". כולם צריכים לשמור על גבולות יכולתם. 

אבל בעשורים האחרונים המיליציה השיעית הפרו־אירנית בלבנון, החיזבאללה, שפירוש שמה הוא "מפלגת האל", הפרה את העיקרון הזה. היא משתמשת בעליונותה בלוחמים ונשק. במקום העיקרון של "אין מנצחים ואין מובסים" החיזבאללה כפה את העיקרון שמקושר לא פעם לדיקטטורים אפריקנים – "עכשיו תורנו לזלול", כלומר – שתלך הדמוקרטיה לעזאזל, הגיע הזמן שניקח לעצמנו יותר מאשר חלקנו ההוגן במשאבים; נפעל בלי בלמים ובלי להיות תלוים בשום סמכות עליונה (כמו למשל מערכת המשפט). 

עם כל ההבדלים הרבים שיש בין לבנון לישראל, הקואליציה של נתניהו כוללת "מפלגת אל" משל עצמה, והיא החליטה שעכשיו תורה לזלול, אף על פי שבבחירות בנובמבר 2022 זכתה רק ב־30,000 קולות מתוך ציבור של 4.7 מיליון מצביעים.

בכך הפרה המפלגה את העיקרון של "חיה ותן לחיות", והחלה מיד להעביר סכומים כסף חסרי תקדים לבתי ספר חרדיים – בלי לתבוע מהם ללמד לימודי ליבה, מתמטיקה, מדעים, אנגלית, או ערכים דמוקרטיים, מינתה שרים עם תיקים פליליים, והזרימה משאבים ממשלתיים ליישובים בגדה המערבית הכבושה, כדי לפגוע בתהליכי השלום של הסכם אוסלו. בה בעת נקטה מהלכים שנועדו לנטל את יכולתו של בית המשפט העליון לבלום את המעשים הללו. 

אין בפוליטיקה הישראלית תקדים לשוד המשאבים הזה, והוא מקומם עוד יותר כשחושבים על כך שהוא נעשה, בחלקו, על ידי המפלגות החרדיות שבני הקהילה שלהן משלמים הכי פחות מיסים, וכמעט שלא משרתים בצבא. 

עד כה, מלבד מקרים יוצאי דופן, ידעו הכול מה המגבלות שלהם – החילונים ידעו עד כמה הם יכולים ללחוץ על החרדים כדי שמסעדות יישארו פתוחות בשבת, והחרדים ידעו עד כמה ללחוץ על החילונים בעניין זכויות להט"ב. המתיישבים בגדה המערבית שנאו את הסכמי אוסלו, אבל מעולם לא ניסו לפרק את הרשות הפלסטינית, ששולטת בחלקים מהגדה המערבית. אפילו בית המשפט העליון היה מאוזן יותר מבחינה אידיאולוגית בשנים האחרונות, כשהיו בו שופטים שמרנים וליברלים, למרות טענותיו הסותרות של נתניהו. 

ידידי, דוויד מקובסקי, עמית בכיר ב"מכון וושינגטון", סיפר לי איך כשנולד בנו בירושלים ב־1998, ביקש דוויד להישאר לצד אשתו, ורדה. הרופא אמר שאין בעיה – אלא אם אחת האחיות החרדיות שמתנגדות לנוכחות של הבעל תהיה במשמרת בחדר הלידה. הרופא בדק את אשתו, סיפר דיויד, והצליח לתזמן את הלידה כך שלא תתרחש במהלך המשמרת של אותה אחות חרדית. 

הרופא אמרה לוורדה "עכשיו תלחצי", נזכר דיוויד. "וכך זכיתי להיות לצידה בחדר הלידה. זאת הייתה ישראל בזעיר אנפין: מקום שבו ישראלים יכולים להיאחז בעקרונותיהם ובה בעת למצוא דרכים יצירתיות שיאפשרו דו־קיום". 

כאשר האיזון של "חיה ותן לחיות" הופר בכוח הזרוע – אך ורק בשל יתרון זעיר, זמני, בכנסת – נתניהו והקואליציה שלו פגעו לא רק בחוק. הם הפרו את הנורמה הלא־כתובה שהחזיקה את ישראל. קשה לחזות איך המדינה תחזור אי פעם לעצמה. 

 

.

טור דיעה של תומס פרידמן מה־31 במארס, 2002 בניו יורק טיימס, עשרים ושתיים שנה לפני ה־7 באוקטובר

Suicidal Lies

 שקרים התאבדותיים

תוצאות המלחמה המתנהלת כיום בין הישראלים לפלסטינים חיוניות לביטחונו של כל אמריקני, ואפילו, אני מאמין, לעתיד הציוויליזציה כולה. מדוע? פשוט מאוד, כי הפלסטינים עורכים ניסוי בלוחמה מסוג חדש, השימוש במחבלים מתאבדים – חגורים בחגורות נפץ ולבושים כישראלים – כדי להשיג את מטרותיהם הפוליטיות. וזה מצליח.

הישראלים מבועתים. והפלסטינים, אף שהאסטרטגיה הזאת הרסה את החֶברה שלהם, מרגישים מועצמים. מרגישים שסוף סוף יש בידיהם כלי נשק שיוצר איזון־כוחות עם ישראל, ואולי, בפנטזיות שלהם, הם יכולים להביס אותה. כפי שאמר איסמעיל הניה, מנהיג חמאס, בעיתון וושינגטון פוסט: "היהודים אוהבים את החיים יותר מכל עם אחר, ומעדיפים לא למות." לכן מחבלים מתאבדים הם האמצעי המושלם כדי לטפל בהם.

אלה דברים ממש חולניים!

העולם חייב להבין שהפלסטינים בחרו בפיגועי התאבדות לא מתוך "ייאוש" שנגרם מהכיבוש הישראלי. זהו שקר גדול. מדוע?

  1. קודם כל, הרבה עמים בעולם נואשים, אבל אף אחד לא מסתובב חגור בחגורת נפץ ומפוצץ את עצמו.
  2. יתר על כן, הנשיא קלינטון הציע לפלסטינים תוכנית שלום שיכלה לשים קץ לכיבוש "המייאש", ויאסר ערפת הסתלק משם.
  3. חשוב עוד יותר: לפלסטינים יש מזמן חלופה טקטית לפיגועי התאבדות: התנגדות לא אלימה נוסח גנדי. תנועה פלסטינית המתנגדת לאלימות שפונה אל המצפון של הרוב הישראלי הדומם היתה מביאה לייסודה של מדינה פלסטינית כבר לפני שלושים שנה, אבל הם דחו גם את האסטרטגיה הזאת.

הסיבה לכך שהפלסטינים לא אימצו את החלופות הללו היא שהם רוצים לזכות בעצמאותם בדם ואש. יש בקרבם רק הסכמה על שאלה אחת בלבד: איזו חֶברה הם רוצים להרוס. אבל לא – מה הם רוצים לבנות.

האם שמעתם פעם את מר ערפאת מתאר איזו מין מערכת חינוך או כלכלה הוא מעדיף, או איזו חוקה הוא רוצה? לא. כי מר ערפאת איזו מתעניין בתוכנה של המדינה הפלסטינית, אלא רק בקווי המתאר שלה.

בואו נבהיר זאת היטב: הפלסטינים אימצו את פיגועי ההתאבדות כבחירה אסטרטגית, לא מתוך ייאוש. זה מהווה איום על הציוויליזציה כולה, כי אם פיגועי ההתאבדות יצליחו בישראל, כמו חטיפות מטוסים והפצצתם, גם את אותם פיגועי התאבדות הם יאמצו בכל מקום. בסופו של דבר זה ידיע  גם מחבל־מתאבד חגור בחגורה ועליה נשק אטומי, שיאיים על אומות שלמות. לכן העולם כולו חייב לדאוג לכך שהאסטרטגיה של פיגועי ההתאבדות הפלסטינים תובס.

אבל איך? סוג זה של טרור אפשר לבלום רק בעזרת איפוק וגינוי של הקהילה עצמה. אף צבא זר אינו יכול לבלום קבוצה קטנה שאנשיה נכונים להרוג את עצמם. איך ניצור אמצעי מניעה בקרב הפלסטינים?

  1. קודם כל ישראל צריכה להגיב במכה צבאית שתבהיר לגמרי כי הטרור לא משתלם.
  2. שנית, אמריקה צריכה להבהיר לחלוטין שהיא אמנם מכבדת את הלגיטימיות של הלאומיות הפלסטינית, אבל היא לא תהיה מוכנה לשום מגע וקשר עם ההנהגה הפלסטינית, כל עוד זאת תומכת או אפילו מבליגה עם פיגועי התאבדות.
  3. עלינו להבטיח שמנהיגים ערביים, שכלי התקשורת שלהם מכנים את המחבלים מתאבדים "קדושים מעונים", לא יורשו להיכנס לתחומי ארצות-הברית.
  4. ישראל חייבת לומר לעם הפלסטיני שהיא מוכנה לחדש את שיחות השלום עם הנשיא קלינטון מהנקודה שבה הופסקו לפני האינתיפאדה האחרונה. השיחות הללו כבר עברו כ־90 אחוזים מהדרך לקראת סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית.
  5. חיילי האו"ם או נאט"ו חייבים לשמור על כל גבול ישראלי-פלסטיני שייקבע.

"במלחמת האזרחים בספרד" (בשנות השלושים של המאה ה-20) "בדקו המעצמות את כלי הנשק שלהם, לפני מלחמת העולם השנייה," אמר הפרשן הפוליטי הישראלי ירון אזרחי. "ובכן, הסכסוך הישראלי-פלסטיני כיום הוא מלחמת האזרחים הספרדית של המאה ה-21. הם בודקים בקפידה אם טרור התאבדות יכול להצליח כאסטרטגיה להשגת חירות. יש להביס אותו, ולשם כך יש צורך ביותר מאשר אסטרטגיה צבאית."

הפלסטינים מסונוורים כל-כך מהזעם הנרקיסיסטי שלהם, שהם שכחו את האמת הבסיסית שהציוויליזציה נבנתה עליה: קדושתם של כל חיי אנוש, החל באלה שלך עצמך. אם אמריקה, הכוח הבולם היחיד שעוד נותר, לא תפעיל כל גרם של אנרגיה כדי לבלום את הטירוף הזה, אם אמריקה לא תכנה אותו בשמו האמיתי, הוא יתפשט. השטן מרקד במזרח התיכון, והוא מרקד בדרך אלינו.

תומס פרידמן, "תודה שאיחרת": איך להציל את העולם מדמגוגיה ומקנוניות?

טור אורח של אריה אורן, עורך התרגום לעברית

האם אפשר להעלות על הדעת שמהנדס עלום שם מאזור נידח באינדונזיה יצליח לפתור בעיה הנדסית שטובי המומחים בחברת ג'נרל אלקטריק לא הצליחו להתמודד אתה?

ביוני 2013 הכריזה החברה על תחרות. התעורר הצורך לייצר רכיב חשוב, מתלים שמחזיקים את מנוע המטוס במקומו. ככל שהמתלים הללו קלים יותר, כך צורך המטוס פחות דלק. החברה "הציעה פרס לכל אחד, יהיה היכן שיהיה, שיוכל לעצב את הרכיב כך שישקול פחות, באמצעות מדפסת תלת־ממד."

בתוך כמה שבועות התקבלו כמעט שבע מאות הצעות  מכל רחבי העולם. עשר הטובות ביותר יוצרו ונבחנו בתנאי מעבדה. הכַּן שפיתח מהנדס אינדונזי בן עשרים ואחת מסָלָטִיגָה שבמרכז ג'אווה "הציג את השילוב הטוב ביותר של קשיחות וקלות משקל." אותו מהנדס הצליח לקצץ את משקלו של הכן המקורי ב־84 אחוז!

מה היו סיכוייו של מהנדס זה להשתלב במיזם שכזה בעידן שקדם לזרימות הגלובליות המאפשרות? כיצד קורה שאלפי מהנדסיה המיומנים של הענקית האמריקנית לא הצליחו במשימה שבה התבלט צעיר אינדונזי חסר ניסיון?

זוהי רק דוגמה אחת מרבות שמביא תומס פרידמן בספרו החדש תודה שאיחרת, שבו הוא מנתח את "עידן התאוצות" המאפיין את העולם הסובב אותנו, מראה איך השפעתן המשולבת משפיעה על חיינו ולבסוף מציע דרך להתמודד עם האתגרים הגדולים שהן מציבות בפני החברה המערבית.

התאוצה הראשונה שעמה מתמודד פרידמן היא חוק מור, וביתר דיוק הישרדותו ארוכת השנים של חוק זה. גורדון מוּר, השותף לייסוד אינטל, טען בשנת 1965 שהמהירות והעוצמה של מיקרו־שבבים יוכפלו מדי שנה בקירוב (הוא עדכן זאת מאוחר יותר לשנתיים בקירוב) תמורת עלייה צנועה בלבד בעלויות. למרבה ההפתעה, חוק מור שומר על מתכונתו זו, פחות או יותר, כבר חמישים שנה. פרידמן מציין שהקצב המסחרר של השינוי במהירות ובעוצמה של מיקרו־שבבים מביא לכך ש"אנחנו עוברים לאוטומציה של הרבה יותר מטלות קוגניטיביות … במקרים רבים כיום, מכונות בינה מלאכותית מסוגלות לקבל החלטות הרבה יותר טוב מבני־אדם."

התאוצה השנייה שאליה מתייחס פרידמן היא השוק, או במילים אחרות "האצת הגלובליזציה. כלומר, הזרימות הגלובליות של מסחר, פיננסים, רשתות חברתיות וקישוריות בכלל, שוזרות יחדיו שווקים, אמצעי תקשורת, בנקים מרכזיים, תאגידים, בתי ספר, קהילות ויחידים, במארג הדוק יותר מכפי שהיה אי־פעם." המשמעות של העולם המקושר מביאה לכך ש"כל אחד, בכל מקום, חשוף עתה למעשיו של כל אחד אחר בכל מקום אחר."

תאוצה שלישית שנבחנת היא אימא־טבע, מונח שבו פרידמן משתמש לתיאור שינוי האקלים, גידול האוכלוסין ואובדן המגוון הביולוגי. מתברר שכל אחד מהנושאים הללו נמצא אף הוא בהאצה.

פרידמן מראיין עשרות מומחים כדי להבין לעומק את התופעות, התמורות והחידושים שהוא מציג. הוא גם בוחן בעזרתם את השפעת התאוצות על האנושות, שכן "לא זו בלבד שהעולם משתנה במהירות, הוא משנה צורה באורח דרמטי – הוא מתחיל לפעול אחרת" בתחומים רבים, ובבת־אחת. "ושינוי הצורה הזה קורה מהר יותר מכפי שאנחנו מסוגלים, לפי שעה, לשנות את הצורה של עצמנו, את המנהיגות, המוסדות והחברות שלנו, ואת החלטות האתיקה שאנחנו מקבלים." מה שעובר עלינו כיום, עם מחזורי חדשנות יותר ויותר קצרים, ועם פחות ופחות זמן ללמוד איך להסתגל, "הוא המבדיל בין מצב תמידי של חוסר יציבות לבין אי־יציבות חולפת."

פרידמן ממחיש את ניתוחיו בסיפורים מעניינים שאותם ליקט במסעותיו בעולם – בהודו ובטורקיה, במקסיקו ובניז'ר, בעיראק ובישראל, בגרנלנד ובמקומות רבים אחרים. ואכן סיפורים שכאלה – על פליטים המנסים להגר בכל דרך מניז'ר מוכת הבצורת לאירופה; או על חברה משפחתית של טורקים, המתגוררים בעיר בטמן שבאזור הכורדי במדינה, העוסקת באנליטיקה של נתוני עתק (ביג דאטה) בעבור גופים וחברות בכל העולם; או על פרופ' חאיק מהטכניון בחיפה שמעביר קורסים מקוונים בננוטכנולוגיה שאליהם נרשמים סטודנטים ממדינות ערביות רבות; או יזמים צעירים במונטריי, עיירת עוני במקסיקו, שהקימו חברות הזנק ששינו כליל את חייהם של רבים – מאפשרים לקורא ללמוד על מהות התמורות המתרחשות סביבנו.

בחינת תלות הגומלין בין כל התופעות המובאות בפני הקורא ממחישה את הקשיים שבפניהם נמצא העולם ושעִמם צריכה החברה המערבית להתמודד. שינויי האקלים גוררים הגירה של אנשים. הזרימות הגלובליות מסיטות מקומות עבודה מהעולם המערבי לעולם השלישי, התרחבות הסחר העולמי מאיצה בתורה את שינויי האקלים מה שיביא לעוד גלי הגירה, מה שמעורר גלי מחאה בארצות רבות החוששות מאובדן זהותן ההיסטורית ומאבטלה של תושביהן.

כיצד יכול העולם המערבי להתמודד עם האתגרים הללו? פרידמן חוזר לעיירת הולדתו בארצות הברית, סנט לואיס פארק ומתאר איך התפתחה אינטגרציה בין קבוצות האוכלוסייה השונות בה. לדעתו רק כך, בקבלת האחר ובשיתוף פעולה בין כל רובדי האוכלוסייה בקהילות, תתאפשר צמיחה מחודשת במקומות שנפגעו מאובדן מקורות פרנסה עקב מפעלים שנסגרו או שקלטו מהגרים רבים.

לדעתו, זו לא רק תיאוריה ולראיה הוא מציג את הצלחתם של תהליכים דומים שראה בקהילות שונות בארצות הברית.

פרידמן מעיד על עצמו שהוא "אוהב לקחת נושא מסובך ולנסות לפרק אותו לגורמים, כדי," הוא מסביר, "שאוכל להבין אותו בעצמי, ואז אוכל לעזור לקוראַי להבין אותו טוב יותר – ואין זה משנה אם הנושא הוא המזרח התיכון, הסביבה, גלובליזציה או פוליטיקה אמריקנית. המערכת הדמוקרטית שלנו יכולה לפעול רק אם הבוחרים יודעים כיצד פועל העולם, למען יוכלו לקבל החלטות נבונות בשאלות של מדיניות, ולא יהיו טרף קל לדמגוגים, לאידיאולוגים קנאים או למפיצי תיאוריות קנוניה, המבלבלים את דעתם, במקרה הטוב, או מוליכים אותם שולל בכוונה, במקרה הגרוע."

גם בספר שלפנינו עומד פרידמן במשימה ומסביר לקוראיו נושא מורכב בצורה מרתקת.

Thank You for Being Late, Thomas Friedman
לעברית: עמנואל לוטם