בַּשָּׁמַיִם
עָב, עָב!
הָבָה מַיִם,
הַב, הַב!
רַעַם גָּח כַּגַּלְגַּל!
וָדִי נָח
דַּל, דַּל!
[…]
עַל הַוָּדִי
עָב נִצָּב.
גָּח הָרַעַם
מִן הָעָב.
בְּנֵי־אָדָם
בָּאִים בֵּיתָם.
הַבַּקָר
בְּדִיר נִסְתָּר.
הַכַּלְבּוֹן
אֶל אִמָּא רָץ.
אֶל חַלּוֹן
חָתוּל קָפַץ.
אַנְקוֹרִים
סִדְּרוּ שׁוּרָה
בַּמַּתְבֵּן
עַל הַקּוֹרָה.
תַּרְנְגוֹל
קוֹרֵא בְּקוֹל
הֵי, בְּנֵי־קִישׁ,
הַלּוּלָה חִישׁ!
[…]
נלקח מהספר שורות אחרונות – מחקרים, מסות, רשימות מאת עמינדב דיקמן
המוזיקליות הזו, קצת מייתרת משמעות המלים, או בעצם כופה קריאה אחרת הנלחמת בפיתוי המצלולי.
תודה
נכון. אני מחבבת אותה…