כריס: אימא, אני הולך מכאן. יש בקליבלנד כמה חברות. אני חושב שאני אמצא שם עבודה. זאת אומרת, אני עוזב סופית. אנני, אני יודע מה את חושבת, וזה נכון, אני פחדן. בבית הזה לימדו אותי להיות פחדן. כי חשדתי באבא, ולא עשיתי עם זה שום דבר. אם הייתי יודע אז, בלילה שחזרתי, את מה שאני יודע היום, הוא כבר היה יושב במשרד של התובע המחוזי, הייתי לוקח אותו לשם, אבל עכשיו, כשאני מסתכל עליו. אני מסוגל רק לבכות.

אימא: על מה אתה מדבר? מה עוד אתה יכול לעשות?

כריס: להכניס אותו לכלא! להושיב אותו, אם עוד הייתי בן אדם. אבל עכשיו אני כמו כולם. עכשיו אני מעשי, אתם עשיתם ממני אדם מעשי.

אימא: אבל אתה חייב להיות…

כריס:  חתולי הרחוב בסמטה שם – מעשיים. עלובי הנפש שברחו כשנלחמנו היו מעשיים. רק אלה שנהרגו לא היו מעשיים. אבל עכשיו אני – מעשי. ואני בז לעצמי. אני הולך מכאן. מסתלק.

אנני: אני באה אתך.

כריס: לא, אנני.

אנני: אני לא מבקשת ממך שתעשה משהו בקשר לג'ו.

כריס: את כן. את כן.

אנני: אני נשבעת לך, בחיים אני לא אעשה את זה.

כריס: בלב עמוק את תמיד תצפי.

אנני: אז תעשה מה שאתה צריך.

כריס: מה לעשות? מה יש לעשות? כל הלילה חיפשתי סיבה לגרום לו לסבול.

אנני: יש סיבה, יש!

כריס: מה? אני אחזיר את המתים אם אני אשים אותו מאחורי סורגים? אז בשביל מה לי לעשות את זה? שם ירינו במי שהתנהג כמו כלב, אבל היה שם כבוד אמיתי, הגנו על משהו, אבל כאן? כאן זאת הארץ של הכלבים הגדולים, כאן לא אוהבים, כאן טורפים! זה העיקרון היחיד. הפעם זה פשוט גרם לכמה אנשים להיהרג, זה הכול. ככה העולם בנוי, אז איך אני יכול להוציא את זה עליו? בשם איזה היגיון. אנחנו חיים בגן חיות, בגן חיות! (לאימא) את יודעת מה הוא צריך לעשות. אז תגידי לו!

אימא: תניח לו.

אנני: אני לא אניח לו. את תגידי לו מה הוא צריך לעשות…

אימא: אנני!

אנני: אז אני אגיד לו!

(קלר מופיע מתוך הבית. כריס רואה אותו, מתרחק אל הפרגולה).

קלר: מה הבעיה? אני רוצה לדבר אתך.

כריס (מתנתק ממנו תקיפות): אל תעשה את זה, אבא. בסוף אני אפגע בך אם תעשה את זה. אין על מה לדבר, אז תגיד מהר את מה שיש לך.

קלר: מה בדיוק הבעיה? מה יש? יש לך יותר מדי כסף? זה מה שמפריע לך?

כריס (בארסיות עוקצנית): כן, זה מפריע לי.

קלר: אם אתה לא יכול להתרגל לכסף, פשוט תזרוק אותו. אתה שומע? קח כל סנט וסנט ותן הכול לצדקה, או שתזרוק הכול לביוב. זה סוגר לך את הפינה? ישר לביוב, זה הכול. אני צודק? אני אומר לך שתעשה את זה. אם הכסף מלוכלך, תשרוף אותו, הוא שלך, זה לא הכסף שלי. אני אדם מת, אני זקן מת, שום דבר לא שייך לי. נו, דבר אתי! מה אתה רוצה לעשות? שאני אשב בבית סוהר? אם זה מה שאתה רוצה, אז תגיד! מה הבעיה? למה אתה לא יכול לומר לי את זה? את הכול אתה אומר לי, אז תגיד גם את זה! אני אגיד לך למה אתה לא מסוגל להגיד לי את זה. כי אתה יודע שאני לא אמור להיות שם. כי אתה יודע! מי עבד בזמן המלחמה בחינם? מישהו שולח מדטרויט רובה או משאית בלי לקבל על זה את המחיר? זה בסדר? זה נקי? מדובר על דולרים ועל סנטים, דולרים וסנטים, מלחמה ושלום, דולרים וסנטים, מה כבר נקי? חצי מהמדינה אמורה ללכת לבית סוהר, אם אני הולך! לכן אתה לא מסוגל להגיד לי.

כריס: נכון.

קלר: אז… למה אני הרע?

כריס: אני יודע שאתה לא יותר גרוע מרוב האנשים, אבל חשבתי שאתה יותר טוב. לא ראיתי בך בן אדם. ראיתי בך את אבא שלי. אני לא מסוגל להסתכל עליך ככה, אני לא מסוגל להסתכל על עצמי!

(אנני מוציאה מידה של אימא מכתב, וניגשת אל כריס. אימא מנסה לבלום אותה).

אימא: תני לי את זה, אנני!

אנני: הוא יקרא את זה! (נותנת לכריס את המכתב) לארי – הוא כתב את המכתב ביום שהוא נהרג.

קלר: לארי!

אימא: כריס, זה לא בשבילך. ג'ו, תלך מכאן…

קלר: למה היא אומרת לארי, מה…?

אימא: צא לרחוב, ג'ו, צא מכאן. כריס, אל תעשה את זה… אל תגיד לו.

כריס: שלוש שנים וחצי… מדברים, מדברים. אז עכשיו תקשיב, ותגיד לי מה אתה אמור לעשות. ככה הוא נהרג. תגיד לי איפה אתה אמור להיות.

קלר: כריס, הבן אדם לא אמור להיות ישו כאן בעולם.

כריס: אני יודע הכול על העולם, את כל הסיפור המחורבן. עכשיו תקשיב לזה, ותגיד לי איך אדם אמור לנהוג.

"אנני היקרה שלי", אתה מקשיב? הוא כתב את זה ביום שהוא מת. תקשיב, אל תבכה, תקשיב! "אי אפשר להביע בכתב את מה שאני מרגיש, אבל אני חייב לספר לך משהו. אתמול הגיע אלינו משלוח של עיתונים מארצות הברית, וקראתי שאבא שלי ואבא שלך הורשעו. אני לא מסוגל לבטא את הכול במילים. אני לא יכול לספר לך מה אני מרגיש – אני לא יכול להמשיך לחיות אחרי שזה קרה. איך הוא היה מסוגל לעשות את זה? כל יום נהרגים אצלנו שלושה או ארבעה בחורים, והוא יושב לו שם ועושה עסקים… אני לא יודע איך לתאר לך את מה אני מרגיש… אני לא יכול להסתכל לאף אחד בעיניים. בעוד כמה דקות אני יוצא למשימה. בטח ידווחו שאני נעדר. במקרה כזה, אני רוצה שתדעי שאין לך מה לחכות לי. אני אומר לך, אנני, אם הוא היה פה, הייתי מסוגל להרוג אותו". 

אז מה, תמשיך עכשיו להאשים את כל העולם? אתה מבין את המכתב הזה?!
אתם יכולים להיות יותר טובים! אתם יכולים לדעת אחת ולתמיד שיש בחוץ עולם, שיש שם בני אדם, ושיש לכם אחריות כלפיהם. ואם אתם לא מכירים בזה, אז סתם זרקתם את הבן שלכם, כי בגלל זה בדיוק הוא מת.

 

לעברית: עופרה עופר אורן

 

All My Sons Arthur Miller