כשהגעתי בערך לעמוד 40 ברומן יום יוליאני כמעט החלטתי לנטוש אותו. כי סיפור שהחל ריאליסטי – אישה מגיעה ברגע האחרון אל הגייט בשדה תעופה בפריז, מכירה ומתיידדת עם מישהי, ומעבירה בחברתה את שעות העיכוב עד להמראה, שנדחית עד שעות הבוקר המוקדמות – נעשה בבת אחת, לא יכולתי שלא לחשוב, מיסטי ומוזר.

פתאום קורים בחייה של גיבורת הסיפור, יולי, דברים משונים ולא מוסברים. העלילה קיבלה מבחינתי תפנית מסוג שאינו חביב עלי – מיסתורית, לא ברורה, חסרת פשר.

למרבה השמחה לא ויתרתי, והמשכתי בכל זאת לקרוא. עד מהרה התברר לי שלקטע ההוא, הלא מובן, הסוריאליסטי לכאורה, דווקא יש הסבר לגמרי הגיוני, שמסתדר היטב עם התחלתו של הסיפור ועם נימתו הריאליסטית.

מנקודה מסוימת ואילך נמשך סיפורה המשכנע של יולי, ציירת מחוננת שהייתה בפריז כדי לנסות להתקבל ללימודי אמנות בסורבון.  בעצם הסיפור לא נמשך, אלא – רק מתחיל. כי קרה ליולי דבר בלת צפוי ומשנה גורלות.

מעניין מאוד ללוות אותה ואת מה שמתרחש בחייה מעתה ואילך. יולי נאלצת לצאת למסע של ריפוי לא פשוט, ואנחנו אתה: בהתלבטויות הרגשיות שהיא מתחבטת בהן, ובתקוותה למצוא את הפתרונות שיעצבו מחדש את עתידה.

קשה לומר שמדובר כאן בספרות גדולה, אבל הספר קריא מאוד, ומעורר חיבה ואהדה, כי יש בו אותנטיות וכנות.

אנחנו מאמינים ליולי, למה שקורה לה, רוצים בטובתה, מלווים אותה בדרכה משדה התעופה, אל בית חולים שבו היא מוצאת את עצמה במפתיע, אחרי כן במסעה אל קיבוץ בדרום הארץ ואל מי שתפגוש שם; אנחנו אתה בקשר התומך והאוהב שלה עם חברת ילדות קרובה, רות; פוגשים אתה את הוריה הקרים והמרוחקים; נעלבים ביחד אתה מההתנהגות שלהם כלפיה, אבל משלימים איתה, בלית ברירה… אנחנו מכירים תודה למאיר, דמות האב החלופי שאימצה לעצמה, מכירים אתה את שני הגברים שיהיו משמעותיים מאוד בחייה, ומקווים ביחד אתה לבואו של הסוף הטוב, שחייב להתרחש, אבל זה לא יקרה לפני שהגיבורה תתמודד עם הרבה תלאות ומפחי נפש.

בדיעבד גיליתי שלאורך הקריאה לא הדגשתי בספר משפטים נבחרים, כאלה שאוכל לשוב אליהם בסיומה, כפי שאני נוהגת תמיד לעשות כשאני קוראת ספרים שמסעירים אותי ומעוררים בי מחשבות ותובנות חדשות. יחד עם זאת, גם לא נטשתי אותו באמצע, כפי שאני נוהגת לעשות כשאני קוראת ספרים שלא מתעורר בי שום עניין בהם. רציתי בהחלט לדעת מה יעלה בגורלה של יולי, קיוויתי  לגלות אם היא תמצא את מקומה בחיים ואם תתגבר על האתגרים הקשים מנשוא שאתם היא נאלצת להתמודד.

ספר כזה יכול מבחינתי לשמש כמעין הפוגה נינוחה, אתנחתה בין הקריאה של ספרים אחרים, תובעניים (ואולי גם מתגמלים יותר…). הוא קל לקריאה למרות העניין הקשה שבו הוא עוסק. אמנם, כאמור, לא "ספרות גדולה", אבל יש לטעמי מקום לגיטימי גם ליום יוליאני בעולם הספרות. אני מרגישה שכן למדתי ממנו משהו על התמודדות עם אירוע מפתיע, לא צפוי ומשנה חיים, ועם השלכותיו הקשות.

הוצאת גאלו, 2024
192 עמ'
עורכת: רותם בירון