היטלר היה חרד מאוד לשמור על סודיות ומערכת שלמה של חיסיון פותחה במטרה למנוע שמירתן של עדויות בכתב. נוהל זה שימש במיוחד לפקודות מטעם הפיהרר ומטעמם של אחרים, שעלולות לחשוף כוונות קיצוניות ופליליות.

משרבו ותכפו הפקודות האלה – בשל אופיו המיוחד של מבצע ברברוסה – וצריך היה למסור אותן למפקדים רבים, נוצרה מערכת שבה למעשה כל מקבל פקודה אחראי לשמירת חיסיונה, והבטיחה את השמדתו של חומר חסוי כתוב שכזה. קשר רשמי זה היה כה יעיל עד שאין  אנו יודעים על שום קצין שההין להסתיר או לשמור פקודות או צווים חסויים של הפיהרר ורק יד המקרה היא מעטים מהם הגיעו לידינו. הדעת נותנת איפה שגם אילו הוציא היטלר פקודה בכתב להשמיד את היהודים, היא לא תימצא לעד.