לא ברור לי למי הספר הזה מיועד, ומדוע סברתי מלכתחילה שהוא בשבילי.
אולי מכיוון שכמעט כל מה שקשור במלחמת העולם השנייה ובשואה מעניין אותי, ונראה היה שאמצא בו נקודת מבט שונה ויוצאת דופן לבחון ממנה את אותה תקופה.
לאמיתו של דבר, צדקתי: אכן מדובר בזווית ראייה שלא הכרתי. מדובר במאבקם של יהודי ארצות הברית בתופעה שלא ידעתי עליה הרבה: הנאצים הגרמנים־אמריקניים שחיו ופעלו שם, בעיקר בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים.
לא ידעתי שהם היו רבים, חזקים ומאורגנים כל כך. ובכן, מסתבר שהבונד – ארגון של תומכי היטלר שהוקם לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה – הטיף לתמיכה בגרמניה הנאצית והפיץ תעמולה אנטשימית בוטה וגלויה, בין היתר באמצעות כומר קתולי ששידר ברדיו תעמולה ארסית במיוחד נגד היהודים וארגן עצרות המוניות, לפעמים ממש בסמוך לשכונות שהיה בהן רוב יהודי.
מהספר נודע לי על שופט יהודי, נתן פרלמן, שהחליט להיאבק נגד הנאצים האמריקנים הללו בדרכים לא חוקיות! הוא פנה אל גנגסטרים יהודים, בריונים ופושעים מועדים, והציע להם לתקוף את הנאצים המקומיים הללו. אמנם קבע בתקיפות שאסור בשום פנים ואופן לרצוח אותם, אבל להכות, ובאכזריות רבה ככל האפשר – בהחלט וכמובן. הוא גם הבטיח לפושעים שיגן עליהם מפני החוק(!) וידאג שבעיתונים לא ידונו אותם לכף חובה.
וזה בעיני ממש מזעזע! לכאורה אני אמורה לצדד בתקיפה של נאצים אנטישמיים. לכאורה – אין דרך אחרת להתמודד עם הגזענות המחליאה שהפיצו לכל עבר. לכאורה הביריונים היהודים רק הגנו על בני עמם (ואולי אפילו הצילו חיים, כי הפחידו את הבריונים הנאצים ומנעו תקיפות של יהודים? אין לדעת), אבל איכשהו קשה "לבלוע" את עמדת הבסיס של הספר כולו: שיש לראות בגנגסטרים הללו גיבורים, אנשים שיש להתפעל מעלילותיהם ומהישגיהם: כאן הם פוצצו אירוע של נאצים גרמנים, אחרי שהצטרפו אליו בחשאי, איגפו את משתתפיו וברגע אחד התנפלו עליהם במכות רצח והותירו אותם חבולים, פצועים ומייבבים (הו, כמה עלובי נפש היו הגרמנים ההם, אני כמעט שומעת את הכותב קורא בשמחה לאיד), ושם הם מחבלים בקרבות אגרוף ומראים לכולם שגם היהודים יודעים להרביץ: "גנגסטרים יהודים לא פחדו מסכנה. הם היו הסכנה."
אותי כל זה פשוט מגעיל.
במיוחד אחרי שהמחבר מציג בפנינו את הגנגסטרים באופן אישי, ואי אפשר שלא להתרשם ממידת הזדהותו אתם. ומחוש ההומור האכזרי שלו, כשהוא כותב עליהם.
נכון, עליית הפשיזם מבעיתה. הוא מתאר אותה "במילים פשוטות" כדבריו: "הפשיזם הוא האמונה שלפיה מנהיג דיקטטור עדיף על מנהיג נבחר, מפני שמצביעים רבים הם אויבי העם וצריך לדכא אותם. כפילוסופיה זה דורש מנהיג חזק ושעיר לעזאזל חלש. בגרמניה, היטלר נעשה הדיקטטור והיהודים היו השעיר לעזאזל". (מוכר? מפחיד?)
נכון שהייתה להיטלר תוכנית – להביא לכך שארצות הברית לא תצטרף למלחמה. הוא קיווה "לשכנע את האמריקאים שגרמניה היא ידידתם והיהודים הם האויב".
ונכון שהיו אמריקאים אנטישמיים רבי השפעה וקולניים, ביניהם – יצרן המכונית הנרי פורד והטייס המהולל צ'רלס לינדברג, שטענו ש"גרמניה וארצות הברית היו יכולות להסתדר ביניהן אלמלא היהודים, שהם בעלי השפעה שלא תיאמן, שכל הכסף נמצא בידם, ושהם שדוחפים את שתי המדינות לעבר מלחמה".
אבל – "לגייס" גנגסטרים שוברי עצמות? לתת לגיטמציה למעשי אלימות? ולהתפעל מהם כל כך? לכנות אחד מהם, מאיר לנסקי, "גנגסטר גדול, אחד הגדולים ביותר", לכנות אותו "איש של חזון" ו"אדם ישר"? להתבדח על ילדותו של גנגסטר אחר, לפקה בוכהלטר, כי "היה אחד מ־13 ילדים, מה שהקל עליו לחמוק ולהסתובב ברחובות", שכן "להוריו נדרש כנראה זמן רב לספור את כל הראשים ולגלות שהוא לא בבית"? לכתוב ש"אחת מתרומותיו של לפקה לציוויליזציה המערבית הייתה השימוש במילה hit (מהלומה) לביצוע רצח?" לכתוב על גנגסטר אחר, עמנאול "מנדי" וייס, שהיה לו "משלח יד כפול": הוא נהג לחטוף אנשים ואז לחנוק אותם? לצטט בדיחה של גנגסטר אחר, מרטין "בגסי" גולדשטיין ש"תמיד היה פולט איזו בדיחה מטופשת, גם כשחיסל איזה ברנש מסכן, 'אני יודע, אני יודע, אתה צריך אותי כמו חור בראש'" ולתאר איך נהג לפרוץ בצחוק כשהצמיד את האקדח "לרקתו המזיעה של אדם"?
בעיניי התיאורים האלה קשים מנשוא. גם אם המעשים נעשו למען מטרה צודקת.
ובכלל, מדברים על מה שקרה לפני כתשעים שנה, אבל מה קורה בימים אלה בארצות הברית? מה באשר ל־Alt Right, התנועה הימנית קיצונית שחבריה מרבים להשמיע בקולניות רבה את השקפותיהם הגזעניות?
מייקל בנסון מציין שהיטלר למד לא מעט מההיסטוריה של ארצות הברית "ורשם לעצמו הערות כשקרא על העולם החדש ועל 300 שנות העבדות של השחורים". הוא מראה כיצד היטלר תפס ש"העבדות לא רק סיפקה לכלכלת הדרום כוח עבודה חינם, אלא גם, כך נטען, מנעה מהלבנים להודות באי־השוויון בתוך שורותיהם", כלומר – בעטיה הם נאלצו להשלים עם האנטישמיות האירופית ולהסכין עמה. "אמריקה," כך לדבריו חשב היטלר, "תהיה חייבת להבין את ההתעמרות ביהודי גרמניה בגלל היסטוריית הלינצ'ים שלה עצמה." אלה דברים חשובים. (אגב כך, על הקשר בין האימפריאליזם ומחנות הריכוז הנאציים אפשר לקרוא בספר המרתק השמידו את כל הפראים מאת סוון לינדקוויסט ועל העוצמה הכלכלית ששאבה ארצות הברית מהעבדות אפשר לקרוא בספר המאלף They Were Her Property White Women as Slave Owners in the American South מאת סטפני ג'ונס־רוג'רס).
אז מה? עכשיו הכול שונה? הגזענות בוערה? מה פתאום. היא נפוצה כיום יותר מאי פעם, גם בארצות הברית.
למשל – פליטות הפה המביכות של דונלד טראמפ, מי שהיה נשיא ארצות הברית, והוא כיום מועמד שוב לנשיאות: קשה לשכוח איך ב־2017, אחרי כנס לאומני של קיצונים לבנים, שנערך בשרלוטסוויל, אמר טראמפ שמדובר ב"אנשים טובים מאוד" וטען ש"שני הצדדים" אשמים בהריגתה של פעילת זכויות אדם. גם דבריו במסע הבחירות הנוכחי מדיפים ריח רע מאוד של אנטשימיות: "אוונגליסטים נפלאים מעריכים אותי," טען טראמפ לאחרונה בעניין היחס שלו לישראל "הרבה יותר מאנשים בני הדת היהודית שחיים בארצות הברית".
קשה עוד יותר להתעלם מהאנטשימיות הבוטה שנראתה בשנה האחרונה בארצות הברית בהפגנות ובתקריות רבות: "מספר התקריות האנטישמיות בארה"ב זינק ב-140% ב-2023 – ושבר כל שיא קודם; זינוק מסיבי נרשם לאחר מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. מנתוני הליגה נגד השמצה עולה כי אשתקד חל זינוק של כ-1,000% במספר ההתרעות על פצצות במוסדות יהודיים, זינוק חד גם באנטישמיות בקמפוסים".
אז מה, נגייס פושעים יהודים כדי שיכו את כל הגזענים האלה? זה יעלה על הדעת?
ואחר כך נגייס אותם – כדי שיכו גם את הגזענים היהודים בישראל?
אהה. על כך אני מעדיפה לא להכביר מילים. אצטט רק את התהייה המבעיתה של כלכליסט: כלפי מי יכוונו כלי הנשק שבן גביר מחלק ביום שאחרי המלחמה?
לא. אי אפשר לתת לגיטימציה בעצימת עיניים או בעידוד, לנוכח מעשי אלימות. וגנגסטרים הם לא אנשים שראויים להתפעלות. אפילו אם הם מכים את הרעים.
Michael Benson Gangsters Vs. Nazis
תרגמה מאנגלית: דפנה לוי
הוצאת מטר, 2024
226 עמ'
היי עופרה,
במדינה מתוקנת יש מקום לצפות שעבירות אלימות באשר הן תטופלנה ע"י המשטרה ובתי המשפט בהתאם לחוק. ואולם בעידן הנוכחי, כאשר המשטרה הופכת למיליציה אלימה של השר לבטחון פנים, שר המשפטים עושה ככל יכולתו לקעקע את מערכת המשפט, הממשלה והעומד בראשה ממשיכים להילחם בעם ע"י הסתה, שקרים, השתלטות על התקשורת וקידום המהפכה המשטרית, אנשים נאלצים לבחור בין מחאה פסיבית שמשמעותה ספיגת אלימות (דריסה, רימוני הלם, מכטזיות, מעצרי שוא, תקיפות ע"י בריוני הימין) לבין התגוננות אקטיבית. אבל אל דאגה, אין סיכוי שהגנגסטרים והעבריינים "הזוטרים" יתגייסו להגנת הדמוקרטיה הליברלית, לא בהתנדבות ולא בעבור תמורה כספית. הם כבר מזמן מגוייסים בהתנדבות בשירות השלטון, ומוטב שנתפכח: התסריט המוצג ב"כלכליסט" הוא איום ממשי ומיידי.
נכון מאוד. ואבוי לאותה "אל דאגה"….